ברק, דותן
בן עדה ויעקב. נולד ביום ט"ז בכסלו תשל"ה (30.11.1974), בבני יהודה, בדרום רמת הגולן. הבן השני במשפחה בת שלושה בנים, מהילדים הבכורים ביישוב הצעיר, שזה עתה עלה להתיישבות, שם גדל, למד והתחנך. דותן למד בבית-הספר היסודי "מצפור" ובבית- הספר התיכון "נופי גולן" בקצרין, במגמה הגיאוגרפית. היה תלמיד טוב, מבלי שהקדיש ללימודיו זמן ומחשבה, מנהיג חברתי וספורטאי מצטיין, דמות מרכזית בין הילדים בכיתה, על מגרש המשחקים, בפעולות חברה ובמסיבות. פעיל בתנועת "הנוער העובד", מוקף תמיד בידידים ואוהבים. בגיל עשר שיחק דותן באגודת הכדורסל של "בני יהודה" בקבוצת "הקסטל" ובגיל ארבע עשרה שיחק בקבוצת הבוגרים, שזכתה לעלות מליגה ג' לליגה א'. דותן היה מוכר כשחקן מצטיין בין כל הספורטאים באיזור הצפון. מסעותיו על אופנוע מגיל שש עשרה, הגבירו את שמחת הנעורים האדירה שהיתה בו. אחד ממחנכיו בבית-הספר התיכון ציין, כי בדותן היו "פראות של נעורים ובו בזמן קשיחות ודעתנות". בתום לימודיו ולפני גיוסו לצה"ל יצא עם חברים לטיול ביוון. במחצית חודש מרץ 1993, גויס דותן לשירות חובה בצה"ל ולבקשתו, הוצב לשרת בחטיבת גולני. הוא התקבל ליחידת "עורב" של החטיבה, אך העדיף להיות חייל בגדוד 13, שם הרגיש שייכות וגאווה. בתום הטירונות נשלח להרחיב את הכשרתו הקרבית בקורס סמלים קרביים וחזר ליחידתו לסגל הפיקוד. לדברי חבריו ליחידה, היה דותן חייל בולט ופעיל, ממושמע, תמיד בכושר גופני מעולה, שהתמיד לעסוק בספורט במעט הזמן הפנוי. דותן הועלה לדרגת סמ"ר ונשלח לשרת בתפקיד סמל מחלקה של בני ישיבות. למרות שהיה חילוני, ומעולם לא קיים מסורת ומנהגים, ואף חשש מעט מתפקיד זה, השכיל להבין ולכבד את חשיבתם והשקפת עולמם של פקודיו. חייליו כיבדו, העריכו ואהבו אותו, בשל כנותו והיחס החם שהעתיר עליהם. על תרומתו המיוחדת לפלוגה זו הוענקה לדותן תעודת הוקרה. לדברי מפקדיו, ביצע דותן את כל המשימות באחריות ובמקצועיות. "דמות הראויה לחיקוי", אמר מפקדו, "נערץ על מפקדיו ופקודיו". ביום ב' באלול תשנ"ה (27.8.1995), נפל דותן בעת מילוי תפקידו בלבנון. דותן נספה בתאונה מבצעית, במהלך סיור רכוב בכביש המערכת של כביש הצפון. בן עשרים היה בנופלו. הותיר אחריו הורים ושני אחים – דודיק ויניב. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בבני יהודה. מפקד הגדוד נפרד מדותן, ליד הקבר הפתוח: "תמיד ידעת להוביל את חייליך וגם הפעם קפצת ראשון להסתער. …לא נשכח את הרצינות, המסירות, השקט הנפשי והחיוך שלך. היית דוגמה לכולנו ואם היינו צריכים מודל למפקד, אתה הוא הדמות! ידעת להכין את הקרקע לחייליך והיית האיש שלנו למשימות מיוחדות". במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "דותן היה סמל מחלקה והיווה דוגמה למפקד מצטיין, עמוד התווך של המחלקה. …דמות מיוחדת של מנהיג, שהצליח לרקום מערכת יחסים ייחודית ומופלאה במחלקה, כאשר הוא החייל החילוני היחידי". חבר ורע קרוב לדותן, כתב לזכרו: "דותן זה חיוך / דותן זה חבר / דותן זה אחד שלעולם לא יוותר / / דותן זה כדורסל / דותן זה אופנועים / דותן זה בנות / דותן זה צבא / / דותן זה גיבוש / דותן זה גולני / דותן זה עוד הרבה רגעים, שיישארו איתי בהמשך השנים ".
