ברק (ברקוביץ), יצחק (איציק)

יצחק, בן רחל ואברהם, נולד ביום ה' באייר תש"ה (18.4.1945) בבוקרשט שברומניה. מלחמת העולם השנייה נסתיימה שבועות אחדים אחרי שנולד והוריו, שנצלו מזוועות השואה, חלמו לעלות ארצה ולהשתקע בה. בשנת 1950 הצליחו להגשים את חלומם והמשפחה השתקעה בקרית-שמונה. איציק סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "מצודות" בקרית שמונה ואחרי-כן נשלח לבית-הספר החקלאי-התיכון על-שם חנה מייזל בנהלל. אחרי שלוש שנים של לימוד עבר לבית-הספר החקלאי "יד נתן" בעכו, שם הוענקו לו תעודת בגרות ותעודת הסמכה כמדריך חקלאי. עלם נאה היה, בהיר עינים, איש חברה מקסים ובעל חוש הומור בריא. איציק לא התבלט בין חבריו. בשקט ובחמימות ששפעו ממנו השרה סביבו אווירה נעימה. הוא אהב לעבוד והחקלאות הייתה בשבילו דרך ביטוי ומשא-נפש. אחרי שסיים את בחינותיו נותרו לו מספר חודשים עד הגיוס לצה"ל והוא ניצל את הזמן כדי ללמד אנגלית ומתמטיקה בבית-ספר יסודי בקרית-שמונה. יצחק גויס לצה"ל במחצית מאי 1965 והוצב לחיל השריון. אחרי שעבר את האימון הבסיסי, נשאר לשרת בבית-הספר לשריון ותוך שישה חודשים בלבד הגיע לדרגת סמל, בזכות מסירותו ויעילותו הרבה במילוי תפקידו. הוא השלים קורס מפקדי טנקים והשתתף בקרבות מלחמת ששת הימים בחזית סיני. בחודש מרס 1968 שוחרר איציק מהשירות הסדיר. בזכות הכשרתו החקלאית קיבל תפקיד מפקח איסום תבואות במשרד החקלאות. איציק, שלא ידע ליאות בעבודה וששירותו בצה"ל היה ללא דופי, הצליח גם כאן לרכוש את לב הממונים עליו במרצו העצום ובאהבתו הגדולה לעבודה. בחודש אוגוסט 1968 נשא לאישה את חברתו מרים והזוג עבר להתגורר בקרית-שמריהו, שם נולדה בתו עירית. בעקבות ההעברה העתיק איציק את מקום עבודתו למשרד הביטחון. בהיותו דינמי, ידידותי והגון, נבחר יצחק תמיד על-ידי חבריו לארגן מסיבות וליזום אירועים חברתיים שונים. תחביבו העיקרי היה צילום והוא הרבה לצלם בכל הזדמנות. הוא היה קשור לבית בכל לבו והקדיש את רוב זמנו לבתו הפעוטה. במקום עבודתו היה גם חבר בנבחרת הטניס ושחקן מצטיין. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא יצחק במסגרת כוח שריון, מאזור אליפלט לחזית. הכוח החל לטפס במעלה רמת הגולן, עבר את אזור נפח ונתקל באויב. התפתח קרב שריון בשריון, שבסיומו נסוגה יחידתו לאזור נפח, תוך חילוץ פצועים לכיוון העורף. הטנק שממנו לחם נפגע אף הוא, אך יצחק נחלץ ועבר לטנק אחר. ביום המחרת, י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), חזרה יחידתו ויצאה שוב לבלום כוחות שריון של האויב וכבר בתחילת הקרב נפגע הטנק של יצחק והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו אישה ובת, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתבו אל המשפחה האבלה כתב עליו מפקדו: "יצחק ברק נפל במערכה בעת מילוי תפקידו ברמת-הגולן. יצחק ז"ל שרת ביחידת שריון וביצע את תפקידו בנאמנות, ביעילות ובמסירות נפש. בשמי ובשם כל חיילי היחידה, הנני מביע את צערנו העמוק ומשתתפים באבלכם הכבד בנפול יקירכם". דברים לזכרו של יצחק הופיעו בספר "החטיבה – מלחמת יום הכיפורים".