ברק (בלסבלג), יואב

יואב, בן מרים ונתן, נולד ביום י"ז באב תש"ו (14.8.1946) בעיצומן של המהומות, שקדמו לקרבות מלחמת-השחרור. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם דוד ילין בחיפה ובבית-הספר התיכון-המקצועי בסמ"ת. אחרי-כן המשיך ולמד גם במדרשת רופין. מילדות היה יואב רציני, שקט וצנוע עד כדי קיצוניות. הוא נהג למעט בדיבורים והעדיף עליהם את המעשים. כל מה שעשה – עשה רק לאחר שיקול-דעת רציני. הערכים של צדק ושל אמת היו לגביו עקרונות שיש להגשימם יום-יום. הוא העדיף לוותר על דברים שחשק בהם, אם השגתם הייתה כרוכה בוויתור על עקרונותיו. פעם ויתר על דברים שחשק במשחקי קבוצת הכדורגל של קרית-אליעזר, שהיו אהובים עליו במיוחד, לאחר שגילה שחבריו למשחק מוכנים לשקר ולמעול כדי להשיג ניצחון. פעם אחרת הפסיק להשתתף בפעולות תנועת הצופים בגלל מעשה דומה. עם זאת היה יואב אהוב ומקובל על חבריו. רבים נהגו לבוא ולהתייעץ אתו בבעיותיהם האישיות. בזכות רצינותו, שיקול-דעתו וכנותו הבלתי-מתפשרת בטחו בו הבריות בכל לבם. הוא היה חדור הרגשה של ביטחון-עצמי ואמונה באדם ובטוב. מדריכיו בתנועת השומר-הצעיר שמחו להפקיד בידיו את תפקיד הגזבר. כעבור זמן גם נשלח לסמינר-הדרכה, שבסיומו החל להדריך בגדוד "היובל". הוא היה היחיד, שהרשו לו להדריך קבוצה, שבין חבריה הייתה גם אחותו; עד כדי כך העריכו אותו ובטחו בבגרותו הנפשית. יחד עם זאת, לא פעם הפתיע את החברים כשחשף צדדים אחרים באישיותו, כגון שמחת-חיים עצומה, רוח-שובבות והומור נפלא. למרות שגדל והתחנך בעיר, היה מאוהב בכל הקשור בטבע ובחקלאות. כילד וכנער הרבה לצאת לטיולים ברחבי הארץ ובמיוחד אהב לטייל ביערות הכרמל, שם למד להכיר את הצמחייה ואת כל פינות החמד. הוא אהב גם להצטרף אל אביו בעבודתו כאחראי על מטע בסביבות חיפה. יואב גויס לצה"ל בסוף ינואר 1965 והוצב לנח"ל במסגרת גרעין "פסגות". לאחר סיום הטירונות ולאחר שעשה תקופה קצרה באחד הקיבוצים, נשלח לקורס מפקדי כיתות. למרות שלא ראה עצמו מפקד על אנשים וגם לא התלהב במיוחד מהשירות בצבא, סיים את הקורס בהצלחה רבה. אחרי-כן המשיך והשתלם בקורס מש"קי מקלעים וגם שם זכה לשבחים רבים. גם בצבא התחבב עד מהרה על כל מי שהכירו. חברים שזכו לשרת אתו תקופה ארוכה, כתבו לאחר מותו: "כבר מן היום הראשון למדנו לדעת שלפנינו בחור לא רגיל. תום וחן ואהבת-האדם אפפוהו מכל עבר ואנו אהבנו אותו מאד". יואב היה גם בן מסור ואוהב להוריו. בתקופת שירותו הקפיד לכתוב הביתה ולהתקשר בכל הזדמנות. גדולה הייתה שמחתו כאשר זכה לצאת לחופשת-שבת או לחופשת-חג ויכול לבלות אותה עם משפחתו. ברבות-הימים, לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, הגשים את חלום-נעוריו, כשבנה את ביתו בקיבוץ סאסא שבגליל העליון. גם שם עמדו חבריו עד מהרה על סגולותיו המיוחדות של יואב וכעבור זמן קצר כבר מילא שני תפקידים מרכזיים ואחראיים. הוא היה למרכז ועדת החברים וגם ריכז את ענף המטעים. לאחר שנשא לאישה את פנינה חברתו, ועשה בשירות מילואים, היה "נלחם" שחופשתו תחול בשבתות ולא בימי חול, כדי שיוכל לבלות יותר שעות עם כל המשפחה. במלחמת יום הכיפורים השתתף כלוחם חי"ר בקרבות הבלימה הקשים, שהתחוללו ברמת הגולן. לאחר המלחמה, ביום ח' בטבת תשל"ד (2.1.1974), תוך כדי מילוי תפקיד אבטחה, נקלע להפגזה קשה ונהרג בהתפוצצות פגז. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. הוריו וחברי קיבוצו הוציאו לאור לזכרו שתי חוברות שכלולים בהן דברי חברים עליו ומכתבים.