בן רינה וגדעון בורקו. נולד ביום ל' בשבט תשכ"ז (10.2.1967) בשכונת קרית שלום בתל אביב, אח לרונן וטלי. ארז התחנך בבית- הספר היסודי "גבעת השלום" בעיר. כילד מחונן, נשלח מטעם בית- הספר ללמוד באוניברסיטת תל אביב בחוג לילדים מחוננים. בכיתה ט' בחר לעבור ללמוד בפנימייה הצבאית לפיקוד ומטה שליד הגמנסיה הריאלית בחיפה, וסיים את לימודיו שם כמצטיין המחזור. ארז הגדיר את המעבר לפנימייה הצבאית, כמהלך ששינה את חייו ועיצב את אישיותו. הוא התמודד באומץ עם הפרידה מהבית והציב לעצמו מטרה – להוכיח את עצמו ואת יכולותיו. מילדותו, היה שחקן כדורגל מצטיין בקבוצת הילדים של בית"ר תל אביב, בנערותו, חבר בגדנ"ע קליעה, שהגיע להישגים מרשימים ורקדן מעולה ובבגרותו הפך גם לחובב סקי מושבע ונהג לנסוע לאירופה מדי פעם, לגלוש להנאתו. הוא היה גם חובב טיס ובעל רשיון טיס אזרחי. ארז אהב את הארץ ואת נופיה. הוא נהג לצאת לטייל בחיק הטבע ולגלוש בסנפלינג, כשהוא בוחר להתמודד עם דרכים קשות ומסוכנות, שהיוו עבורו אתגר. ארז היה קשור מאוד לבני משפחתו ובמיוחד לאחותו טלי. בתחילת חודש נובמבר 1985 התגייס ארז לצה"ל, לסיירת מטכ"ל. סיים בהצטיינות קורס חובשים קרביים, קורס קצינים וקורס מפקדי פלוגות, ופיקד על הפלגה המבצעית של הסיירת. ארז הצטיין בכל תפקיד שביצע ולא התפשר על פחות מזה. מפקדיו תיארו אותו כחייל שקט, צנוע, מלא שמחת חיים ואהבה לחבריו, מסור לתפקידו, בעל כוח הישרדות ועזות נפש. במהלך שירותו קיבל חמישה ציונים לשבח על השתתפותו במבצעים חשובים ומסוכנים. ביומנו כתב ארז, לפני צאתו לאחד המבצעים: "עד היום ביצעתי כמה מבצעים חשובים מאוד לאומה ולמדינת ישראל, ובעתיד הקרוב אני משתתף בעוד מבצע, שאני לא יודע אם אחזור ממנו או לא. אך כשאני רואה בבית את מי שאני מאוד מאוד אוהב, אני אומר לעצמי בלב, הם שווים שאני אמות בשבילם, ואם אמות זה לא יהיה לשווא, כיוון שכל עוד הם חיים במדינה שלהם ויודעים מה זו חירות – יצאתי נשכר". בתחילת חודש נובמבר 1988 הצטרף ארז לשורות צבא הקבע והמשיך למלא את תפקידו בסיירת. בחודש מרץ 1989 נשא לאישה את רחל ושלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ירדן. בחודש מרץ 1993 קיבל ארז חופשה ללא תשלום מן הצבא ויצא לשליחות בחו"ל מטעם משרד הביטחון. מספר חודשים לאחר מכן החל לסבול מכאבי ראש עזים. הוא לא ויתר והמשיך לתפקד. כאשר שב לארץ לבדיקות, התגלה גידול בראשו. הוא נותח, אך נשאר מחוסר הכרה לאחר הניתוח, וכעבור עשרה ימים, ביום כ"ח בחשוון תשנ"ד (12.11.1993) נפטר. בן עשרים ושש היה במותו. ארז הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אשה, בן, הורים, אח ואחות. לאחר מותו הועלה ארז לדרגת רב-סרן. משפחתו קיבלה תעודת הוקרה וכבוד על שמו של ארז, החתומה על-ידי ראש אגף כוח אדם. מפקד היחידה בה שירת ארז, ספד לו: "במשך שנים ארוכות היה ארז חלק בלתי נפרד מרקמת החיים ביחידה, בצניעות ובשקט ותמיד עם חיוך חברי, הפך ארז לאדם שפשוט קשה להשלים עם מותו ללא עת. הוא הגיע מהפנימייה הצבאית בחיפה. למרות שהיה רזה ושברירי במראהו, הסתבר במהירות, כי מתחת לחזות העדינה הזו מסתתר רצון של ברזל ונחישות בלתי מתפשרת. ללא כריזמה נוצצת וללא שמץ של יהירות, הפך ארז לציר מרכזי הן בהדרכה ובפיקוד והן בפעילות המבצעית. בצד התמדה עיקשת ויכולת בלתי רגילה להתמודד עם קשיים ומצבי סיכון, השרה ארז סביבו אווירה נעימה ואדיבה, תמיד בכיוון של הבנת האחר וסיוע בעזרה לזולת. מותו של ארז קרע מאתנו לא רק לוחם ומפקד מעולה, כי אם בראש ובראשונה אדם חם ומבוגר – חבר, חלק מאתנו – חלק בלתי נפרד מהיחידה". רונן, אחיו של ארז, ספד לו ודיבר על הקושי להיפרד מארז ועל הגעגוע "אל הדמות החייכנית, הבוטחת, המעודדת והתומכת, שדומה היה כאילו דבר אינו יכול לעמוד בפני כוח הרצון והיכולת הבלתי נדלית הקורנת ממנה". חברה ליחידה כתבה את השיר "מלאך בשר ודם", לזכרו: "ואתה עוד היית מלאך/ בעודך בחיים/ מלאך בשר ודם/ שהיה ונעלם./ ואתה עוד היית זך ותמים/ בעודך בחיים./ ואתה היית אח ורע/ בעודך בחיים./ אמיץ מעז/ ומיוחד./ עשוי ללא חת./ ואתה, שלבך היה לב זהב/ אינך./ עתה אתה מלאך ואינך בין החיים./ אולי בעננים? / והעולם כעת קודר יותר/ עצוב יותר./ ואתה, שדרך עיניך הכל/ היה פשוט יותר./ ואתה, שבזכותך היינו אנו/ טובים יותר./ שהרי הוצאת את הטוב שבנו./ אך אתה, שהיית גדול מהחיים/ נלקחת אל בינות לעננים אל עולם של מלאכים./ מלאך בשר ודם/ היה ונעלם".
