ברקת, שלמה

בן בלהה ודוד, נולד ביום ז' באייר תרצ"ה (10.5.1935) בירושלים. משפחתו עברה לשכונת אלרואי שליד טבעון ושלמה למד בבית-הספר היסודי בקריית-עמל. את לימודיו המשיך בבית-הספר המקצועי בסמ"ת בחיפה. שלוש שנים למד בלימודי-ערב מסגרות מכאנית ובמקביל עבד במקצוע זה. בהיותו בן למשפחה מרובת ילדים, שמצבה הכלכלי דחוק, נאלץ לצאת לעבודה בגיל 14. בשלב מאוחר יותר בחייו למד בלימודי-חוץ של הטכניון טכנאות-מכונות וסיים את לימודיו בהצלחה. באוגוסט 1953 התגייס לצה"ל ושירת בגרעין נח"ל של הנוער העובד. הגרעין נועד להתיישב בערבה, אולם שלמה הוצב כמדריך בנח"ל. הוא עבר שורה של קורסים, שהכשירוהו כמדריך בקורס מ"כים ואחרי כן כמדריך בקורס לסמלים קרביים. הוא שירת בהצלחה בתפקידים אלה וקיבל דרגת סמ"ר. אחרי שהשתחרר מהשירות הסדיר עבד כמסגר מכאני במפעלים שונים בחיפה. מאוחר יותר עשה הסבה מקצועית והחל לעבוד כמפעיל ציוד מכאני כבד במקומות שונים בארץ. בתקופה זו גם נשא לאשה את חברתו דבורה. לרגל התמחותו, הועבר במסגרת שירות המילואים שלו להנדסה קרבית. עקב הביקוש הרב למפעילי ציוד כבד נקרא לשירות מילואים לעיתים קרובות. בתפקידו זה אף לחם במלחמת יום-הכיפורים ובמבצע ליטני. במלחמת שלום הגליל, על-אף היותו כבר בן 48 ואב לבת-חיילת, נקרא שוב לשירות. ביום א' באב תשמ"ג (11.7.1983) בשובו מחופשה לבסיסו באגם קרעון שבלבנון, נפגע הרכב שבו נסע ממטען-צד שהונח מאחורי טרסה של אבנים והופעל בשלט-רחוק. ברד אבנים פגע ברכב, שהתהפך ונדלק. שלמה וחייל נוסף שהיה עמו נהרגו. בן 48 היה בנופלו. שלמה הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-הקברות צור שלום. הוא השאיר אחריו רעיה, ארבע בנות, אם, ארבע אחיות ושני אחים. שר הביטחון, משה ארנס, כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "סמ"ר שלמה ברקת נתן את חייו למען מולדתו. הוא שירת בגדוד מכאני-הנדסי. היה חייל מסור וחבר למופת, אהוב על כל מי שהכירו". להנצחת שמו הותקנו בכמה בתי-כנסת בחיפה נרות זכרון חשמליים לזכרו