ברקו, יעקב

בן רחל וגדליהו, נולד ביום י"א בטבת תרפ"ט (24.12.1928) בחיפה וסיים את בית-הספר העממי בקריית-חיים. בהיותו בן עשר הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ולאחר שנתיים עבר לתנועת "המחנות העולים", בה היה חבר עד לשנתו ה18-. בשנת 1942 החל לעבוד במוסך "משמר המפרץ" כמכונאי מתלמד והמשיך את לימודיו העיוניים בבית-ספר-ערב של "הנוער העובד". בעבודתו שאף ללמוד לא רק את הצד הטכני שבה, אלא גם את התיאוריה השייכת למקצוע. יעקב היה נער גבה-קומה, רחב-כתפיים, שופע עליצות וחובב מוסיקה, ואף ניגן באקורדיון. ראשון מבני חבורתו התגייס מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם על תוכנית החלוקה, ב-29 בנובמבר. לאחר סיום קורס מפקדי כיתות צורף לחטיבת "כרמלי". הועבר לגליל המערבי ושימש מ"כ בליווי שיירות בין רגבה לנהריה. יעקב דחה בתוקף כל הצעה להעבירו לתפקיד מסוכן פחות. ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948), בשעות הצהריים, יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליחו חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב. יעקב היה בין הנופלים, בלוחמו בראש כיתתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה. עם הקמת "בית ההגנה" בקרית חיים העניקה המשפחה לבית, לוח עץ מצופה מפת קיר גדולה של ארץ-ישראל, ועליה ההקדשה: "נער המרכבים והמרחבים שנמוג מקריית-חייו האוהבים, באודי השיירה ליחיעם, במלחמת הקוממיות". המשפחה התחייבה לחדש את המפה כל מחצית יובל.