ברקול (קופלמן), מיכאל (“מיקי”)

בן אריה ומרים. נולד ביום כ"ד בטבת תשי"א (21.1.1951) בחיפה. שנתיים 1956)-1958) גר בצפת. למד בבית הספר היסודי "זכרון יעקב" שבאחוזה ובשנת 1965 התחיל ללמוד בפנימיה הצבאית של בית הספר הריאלי בחיפה. היה חבר באגודת הספורט "הפועל" והשתתף בפעולותיה: בשנת 1961 היה בכינוס הבינלאומי של "הפועל;" בשנת 1962 השתתף בתחרות התעמלות על מכשירים לבתי הספר בחיפה; בשנים 1963, 1964 ו1966- זכה באותות הצטיינות שונים (של ברזל, כסף וארד) ובמבחני אות הספורט. בשנת 1966 השתתף במירוץ סיני, על שם דורון סגל ז"ל. בשנת 1967 – בצעדת הכנרת; בשנת 1968 – בצעדת ארבעת הימים ובשנת 1969 השתתף באליפות הפנימיות הצבאיות בכדורגל. מחנכו ב"ריאלי" שהיטיב להכירו, כתב עליו שנה לאחר נפלו כדברים האלה: "ארבע שנים בילית בבית ספרנו ובפנימיה שלידו. בתקופה זו הכרתיך כנער נבון, ברוך כשרון, חדור רצון עז וחותר ללא ליאות להגשמת שאיפותיו – – – הייתה בך תמימות ביישנית, מין הצטנעות ילדותית, בצד שלווה פנימית מקסימה. לעתים רחוקות הרעמת בקולך בויכוח, או במשחק עם חברים, כמבקש לגלות את סגור לבך, אך שתקנותך היטיבה לבטא את רגשותיך ממילים. בשישה עשר החודשים שחלפו מאז סיימת את לימודיך, ראיתיך מספר פעמים יושב על מדרגות הבטון של האיצטדיון בבית בירם; יושב ומהרהר וכמעט אמרתי: "ברקול, היכנס לכיתה", אילולא הכומתה והמדים שהחזירוני למציאות. כשקרבתי אליך, הושטת ידך בביישנות ועל שאלותי הסקרניות ענית לקונית, אף לא במילה אחת מיותרת, תוך מאמץ להסתיר רגשותיך, בקיצור ולענין – מאד אופייני לך. חיבבתיך מאוד, מיכאל, ואין מילים בפי לבטא את צערי. דמותך תישמר בקרבנו כתלמיד יקר וכצעיר מחונן, אשר שאף כפי שחונך – להקדיש את מיטב ימיו לעמו ולארצו ולא נסתייע בידו". אהב את הארץ ואת נופיה מילדות. שאיפתו הייתה להתערות בבעיות המדינה בכלל וביטחונה בפרט ובכל דרך חייו צעד לקראת מטרה זו. ביטחון המדינה היה לגבי דידו הבעיה בהא הידיעה של מדינת ישראל ולכן גם הלך בדרך שבה בחר בצה"ל, השירות בצנחנים. באוגוסט 1969 גויס לצה"ל, לאחר שסיים את הפנימיה, והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. השתתף במבצעים קשים בתעלה ובקרבות העזים בעמק בית שאן. ביום י"א במרחשון תשל"א (10.11.1970), מת מפצעיו, שנפצע יומיים קודם לכן בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. מפקדו כתב להוריו מכתב תנחומים, ובו ציין את מיכאל, על היותו גאה כצנחן ועל שרתו את ארצו כלוחם. "תמיד התבלט כחייל השואף לשלמות בתחום הביצוע, הן באימונים והן בפעילות מבצעית של ממש. למרות שלא הסכים בכל לבו לגינוני הטקס הצבאיים, לא ראינוהו מעולם לבוש שלא כהלכה, או מזלזל בפקודות שאינן מבצעיות. ברצוני שתדעו כי מיכאל היה החייל הטוב בכיתתו ונמנה עם החיילים המצטיינים במחלקתו. כולנו ניבאנו לו עתיד גדול והצלחה מלאה בתפקידי פיקוד ביחידתו. – – – יודע אני כי מלים לא תנחמנה אתכם ולא תשבנה את האבידה, אך זכרו כי כרתתם ברית דמים עם צה"ל ועם הצנחנים וזכרו של מיכאל לא ימוש מליבנו לעולם".