ברקוביץ, מריאן

בן סימה ובנו. נולד ביום כ"ו בתמוז תשל"ה (5.7.1975) בעיר יאשי שברומניה. בן בכור במשפחה בת שלושה בנים, אח ללוצ'יאן ופאול. ילד יפה שראשו עטור תלתלים שחורים, מלא מרץ שכבר בגיל שלוש כבר החל לרכוב על אופניים, ומאז הפך הדבר לתחביב ולאחת מאהבותיו הגדולות. בשנת 1981, כשמלאו לו שש שנים, עלה ארצה עם משפחתו. המשפחה החלה את דרכה בארץ במרכז הקליטה "פלדות" שבאשדוד ומריאן התחנך בעיר; בכיתה א' למד בבית-הספר הפתוח שברובע ח', ומכיתה ב' ואילך למד בבית-הספר היסודי "צפרירים" שברובע י"א, לשם העתיקה המשפחה את מגוריה. את השכלתו התיכונית רכש מריאן בבית-הספר התיכון "מקיף ג' ", ובמהלך לימודיו זכה להשתתף ב"מצעד החיים" בפולין. מריאן אהב תמיד לעזור ולסייע; במסגרת תכנית המחויבות האישית בתיכון, התנדב בבית האבות העירוני ובמשמר האזרחי בעיר. מריאן היה בחור אנרגטי וספורטיבי שעסק בסוגי ספורט שונים: כדורגל, רכיבה על אופניים וצלילה. הוא היה חבר בארגון "PADI" ובהתאחדות הישראלית לצלילה; אהב לטייל ולערוך סיורי ג'יפים בהרי אילת ובחולות אשדוד, והתמצא בסוגי מכוניות. במרץ 1994 התגייס מריאן לשירות חובה בצה"ל. הוא שירת כנשק בחיל הים בבסיס ההדרכה "בת גלים" שבחיפה. עם סיום שירותו הצבאי שובץ למילואים במפקדת אחד הגדודים שבחטיבת הצנחנים. מריאן אהב לשרת במילואים והיה חוזר משם עם חוויות רבות. בזכות אהבתו לכלי נשק ובשל המיומנות שגילה בתחום זה, כינו אותו חבריו לגדוד "רמבו". מריאן החל בלימודי אדריכלות ובהמשך עבר ללמוד לתואר הנדסאי בניין במכללה למנהל בראשון לציון. בכל המקומות שעבד ולמד בהם, רכש חברים רבים. חלקם הפכו לחברי נפש והמשיכו ללוות אותו בדרכו. לפני מבחני הסיום של לימודי התואר החליט מריאן להגשים את החלום הראשון שלו: טיול לאוסטרליה. הוא נסע לחצי שנה וביקר גם בניו זילנד ובתאילנד. במהלך הטיול גמע בנהיגה אלפי קילומטרים, קפץ קפיצות בנג'י, יצא ל"טרקים" וצלל במקומות ייחודיים. מששב ארצה עבר עם חבר טוב לגור באילת, שם עבד כצוללן במועדון צלילה. הוא התקדם בלימודי הצלילה והגיע עד דרגת DIVE MASTER; במקביל, עבד כעוזר למדריך צלילה וכנהג בטיולי ג'יפים. אחרי שישה חודשים חזר לאשדוד עם תכניות להתיישב; הוא סיים את המבחנים האחרונים לתואר, קיבל דיפלומה של הנדסאי בניין והחל לעבוד עם אביו, מהנדס בניין בעל משרד תכנון באשדוד, בפיקוח על פרויקטים בתחום הבנייה. מריאן הגשים את חלומו השני, רכש דירה וריהט אותה באהבה גדולה. הוא היה קשור מאוד לבני המשפחה, אהב לארח בביתו ולעזור לכולם. בזמנו הפנוי שיחק כדורגל והשתתף יחד עם שני אחיו בתחרויות אופניים. חודשים ספורים לפני נפילתו הגשים מריאן חלום נוסף, רכש ג'יפ וטייל בחולות אשדוד ובהרי אילת, לשם הגיע מדי פעם לסופי-שבוע של צלילות. ביום 2.8.2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, נקרא מריאן ב"צו 8" לשירות מילואים ביחידת הצנחנים. שלושת האחים לבית ברקוביץ גויסו למילואים בזמן המלחמה: מריאן ולוצ'יאן במסגרת "צו 8" ופאול במסגרת שירות מילואים רגיל. מריאן נפל במלחמת לבנון השנייה בקרב בגבול הצפון ביום י"ב באב תשס"ו (6.8.2006). קטיושה שנורתה משטח לבנון אל עבר קיבוץ כפר גלעדי הרגה אותו ואת אחד-עשר חבריו ליחידה בעת שהמתינו להצטרף ללחימה בלבנון. עם מריאן נפלו: רב-סרן אליהו אלקריף, סגן שמואל חלפון, סגן יוסי קרקש, רב-סמל ראשון שלמה (שלומי) בוכריס, רב-סמל ראשון דניאל בן דוד, רב-סמל מרדכי (מוטי) בוטבול, רב-סמל זיו בלאלי, רב-סמל רועי יעיש, סמל-ראשון יהודה ברוך גרינפלד, סמל-ראשון שי שאול מיכלביץ' וסמל גריגורי אהרונוב. מריאן נפל חודש ויום לאחר יום הולדתו השלושים ואחד. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים ושני אחים. מריאן היה חבר נאמן שאפשר לסמוך עליו, תמיד נכון לעזור – החל מהעברת דירה, וכלה בבחירת אוטו לקנייה – תמיד מצויד בעצות טובות.בחור חברותי ובולט, מלא שמחת חיים, שאהב לבלות ולבקר חברים, תמיד מחייך ובמצב רוח מבודח. הוא אהב את החיים והחיים אהבו אותו, אהב אנשים ונאהב על ידם, מצא שפה משותפת עם כולם ועשה הכול בדרכי נועם. המוטו שלו היה: "אתה חי פעם אחת… למה לדחות את העכשיו?". מריאן התמודד עם אתגרים ויכל להם. את החלומות שטיפח ביקש להגשים במהירות, כאילו ידע מה צופן לו גורלו, אך את חלומו להקים בית ולהוליד ילדים לא זכה להגשים. מריאן נלחם על עקרונות הצדק ותמיד ניצח – רק מהקרב האחרון לא שב.