ברקוביץ, מנשה
בן פייגה ואברהם, נולד ביום כ"ב בכסלו תרפ"ז (28.11.1926) בבוקרשט, בירת רומניה. משנאסר אביו בימי מלחמת-העולם השנייה על-ידי השלטון הפרו-נאצי, משום שבבית-דפוסו נמצא חומר להדפסה בשביל המחתרת הקומוניסטית ונדון ל20- שנות מאסר, הפסיק מנשה את לימודיו בבית-הספר והלך עם אחיו לעבוד במלאכת המתכת, ללמוד מקצוע ולעזור בפרנסת המשפחה. אחרי שחרור רומניה הצטרף אל אחיו להכשרה של "השומר הצעיר" בבאקאו. מנשה היה ממעט בדיבור ומרבה במעשים לעזרת החברים. בגלל הצורך בעזרתו ויתר על העלייה בשיירת חבריו ונשאר לעזור בבאקאו למחזור נוסף של ההכשרה. בסתיו 1946 יצא עם חבורה קטנה ליוגוסלביה, שהה כחודשיים בזאגרב והשתלם בלימוד השפה העברית ואחר-כך העפיל משם ארצה. על אף המום שבידו הימנית השתתף בכל העבודות הקשות ואף במאבק עם החיילים הבריטים בנמל חיפה כשגררו את המעפילים להגלותם לקפריסין. בשהותו כשנה במחנה בקפריסין שימש מחסנאי לחבורתו. מנשה הצליח להתחמק החוצה בהתחפשו ליווני ולהגיע למקום איסוף העולים הלגליים על החוף, אך נתפס, הוכה מכות אכזריות והוחזר אל המחנה. בספטמבר 1947 עלה ארצה ברשיון ואחרי שהותו במחנות-מעבר בעתלית ובקריית-שמואל יצא עם חבריו לקבוצת-ההכשרה "זיקים" ברוחמה. בינתיים כבר החלו ההתקפות הערביות ואחרי הפצרותיו המרובות הצליח להתגייס. הוא התאמן בנגבה והשתתף גם בעבודת המשק על אף המום שבידו. בתחילת 1948 עבר לפלמ"ח. השתתף בקרבות צפת וירושלים – בחטיבת "הראל" – והמשיך בקרבות באזור לטרון. בליל 8-9 ביוני 1948 יצא עם גדודו למבצע "יורם" – ההתקפה השלישית על לטרון. בגלל טעות בניווט עלה הגדוד על משלט י"ד, במקום על משלט י"ג כמתוכנן. הלוחמים הסתערו על המשלט והצליחו לכבוש חלק ממנו ובמהלך הקרב העז נפגעו רבים מהם. התנגדות האויב היתה עזה ובשל הנפגעים לא נותר כוח להשלים את כיבוש המשלט וניתנה הוראה לסגת. בשאתו על גבו חבר פצוע, בשעת הנסיגה, פגע כדור בבטנו. הוא הובא למקום ריכוז הפצועים ושם מת מפצעיו ביום ב' בסיוון תש"ח (9.6.1948) ונקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים
