ברקוביץ, בוריס (ברלה)

בן קלרה וזוסיא, נולד ביום א' בחשוון תרפ"ה (29.10.1924) בעיר גלץ, רומניה. בתקופת מלחמת-העולם השנייה היה במחנות עבודת-כפייה ברומניה ובאיטליה. הוא העפיל ארצה באוניית- המעפילים "גלילה" שהוגלתה לקפריסין ומקפריסין עלה לארץ בחודש דצמבר 1946. בארץ עבד בבית-חרושת לשיכר ואת משכורתו שלח לאמו האלמנה ברומניה. בבואו הצטרף מיד ל"הגנה" והיה חבר הפלמ"ח. במלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "גבעתי" והשתתף בכל המבצעים של החטיבה עד נופלו. הוא לחם בלטרון ובדרום. באחת הפעולות נפצע ושכב נטול-הכרה במשך 48 שעות. בהתעוררו נשא על שכמו את חברו הפצוע יותר ממנו עד בית-החולים. ליד תל נוף נפצע ממוקש, אך הוסיף להילחם. היה עלם גבה-קומה וכהה-פנים. חייל לדוגמה, מסור לאמו ועוזר לחבריו. הוא הצליח להגשים את רצונו להעלות את אמו ושרידי משפחתו לארץ חודשיים לפני נופלו. כשאמו הזהירה אותו מפני הסכנות שהוא נתון בהן, ענה לה: "מוכרחים ללחום בעד ארצנו; כשתהיה לנו מולדת משלנו לא יעיזו להתייחס אלינו כמו שהתייחסו הגרמנים – – – ". ביום ט"ז בתשרי תש"ט (19.10.1948) בהיותו במרחק שלושה מטרים מעמדת אויב פילח כדור-אויב את ראשו והוא נפל בכיבוש חוליקאת בעת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.