בן ויקי ומאיר. נולד ביום כ"ב בתשרי תשמ"ב (19.10.1981) בבת ים. אח לעופר ולאורית. בהיותו בן ארבע עברה המשפחה לרעננה. אלון החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'היובל', המשיך לימודיו בחטיבת-הביניים 'השרון' ובתיכון 'אוסטרובסקי' ברעננה, בו סיים בהצטיינות את המגמה הריאלית. "אלון למד אצלנו ב'אוסטרובסקי' בכיתה המשולבת," סיפר מנהל בית-הספר. "כיתת החכמים קראו לה. כולם הצטיינו שם בכל המקצועות. למד 14 שעות פיזיקה וכימיה, ועוד 8 שעות מתימטיקה, ויחד עם זאת קיבל ציונים טובים גם בחיבור, בתנ"ך ובשאר המקצועות ההומניים." נוסף ללימודים היה אלון חניך ומדריך בתנועת הנוער 'המחנות העולים'. בצד הצטיינותו בלימודים מצא אלון תמיד זמן לעסוק בספורט, והשתתף במפעלי ספורט המוניים מטעם עיריית רעננה. באלבומיו נותרו תעודות המעידות על השתתפותו באותם מפעלים, ועל התוצאות הנאות שהשיג. את עיסוקו בספורט ראה אלון גם כהכנה לקראת גיוס לצה"ל, כי היה חשוב לו להיות בכושר גופני מעולה ולהתקבל ליחידה קרבית. גם אחרי שהתגייס, השתדל אלון להשתתף במירוץ רעננה – עשרה קילומטרים בבוקר יום שישי – כפי שעשה בימי בית-הספר התיכון. בימי שישי שבהם לא התקיימו מירוצים היו שעות אחר הצהריים קודש למשחק כדורגל, בחורף – בחצר בית הספר, ובקיץ – על חוף הים. אלון אהב ים, מוזיקה, טיולים והרפתקאות – בנג'י, דהירה על טרקטורונים, טיפוס על קירות ואפילו סקי. עוד בהיותו ילד, כשטייל עם בני משפחתו במסלולים ארוכים וקשים להליכה, היה מדריך הטיול שולח אותו כ"סייר" לפני הקבוצה. משבגר, הרבה לטייל ולבלות עם חבריו הרבים, חבורה של צעירים שלמדו יחד ב'אוסטרובסקי' ושמרו על קשר כל השנים. יחד טיילו ובילו בארץ, יחד נסעו ליוון לפני הגיוס לצה"ל ויחד תיכננו לנסוע לאיביזה אחרי השחרור. ואלון, שחברות היתה ערך עליון אצלו, היה הדבק המחבר בין כולם. "ההתלהבות שלו מהחיים לא הותירה אף אחד אדיש," סיפרו. שעות ארוכות היה אלון מבלה מול המחשב, תחביבו הגדול. הוא אף תיכנן ללמוד מחשבים אחרי הצבא. "אלוני של האינטרנט," סיפרו חבריו, "מוריד קליפים, צורב דיסקים, מצ'טט עם עשרה חברים וחברות במקביל, מעדכן את כולם בו-זמנית, אולי יפספס חבר אחד, אולי לא יענה למישהו… אלון, שאצלו 'חבר'ה' זה גם האתר הכי מבוקש באינטרנט, אבל חבר'ה זה קודם כל החבר'ה האמיתיים…" בחודש מרס 2000 התגייס אלון לצה"ל וכפי ששאף, החל במסלול הלוחם בחטיבת 'גבעתי'. בעת שירותו הצבאי שבו ובאו לידי ביטוי כל אותן תכונות שאלון הצטיין בהן – החוסן, הכושר הגופני המדהים, המסירות והנאמנות לחברים. הוא השקיע את כל-כולו בצבא. אלון עבר קורס קשר מתקדם, קורס מ"כים, קורס סמלים וקורס מש"קי טילים. את מרבית שירותו עשה בלב אוכלוסייה עוינת, בגבול ישראל-מצרים וברצועת עזה. מפקד הגדוד שבו שירת אלון, סא"ל ארז כ"ץ: "אלון רצה להיות הלוחם הכי קרבי שאפשר, היה גאה בתפקידו ושאף לתרום ככל יכולתו לחברים בפרט, לפלוגה ולצבא ההגנה לישראל בכלל. אלון התנדב תמיד לכל משימה ופעילות מבצעית, על אף הסיכונים הקשים. מפקדיו של אלון וחיילי היחידה אהבו אותו מאוד והעריכו את עבודתו. אלון היה חייל שקט, איכותי, כזה שאפשר לסמוך עליו, ושימש בהתנהגותו דוגמה ומופת לחבריו." מפקד המחלקה של אלון, מתן: "היית חייל נפלא, חייל עם אומץ לב, קורן טוב לב, שאין דבר רע לומר עליך. כולם אהבו אותך, את הפרצוף התמים של הילד, את העלאת הכושר הגופני במחלקה על-ידי פק"לי הכוח היומיומיים בסופה של כל פעילות, את הדאגה לחבר'ה – הווידאו שהבאת מהבית, שיצר אווירה מגובשת יותר… אני נזכר במוזיקה ובאוזניות שלפעמים לא רצו לרדת מהאוזניים שלך, בחידות שהייתי מאתגר אותך אבל היית מתעלה, ופותר אותן בקלות." אלון הקדיש את חופשותיו הקצרות בעיקר לחבריו הרבים. היה מגיע הביתה ביום חמישי לאחר אימון מפרך, מתקלח בזריזות וממהר לחבריו, לבילוי בים, בסרט או בדיסקוטק. בזמן שנותר לו עסק בספורט, ובתקשור עם החברים דרך האינטרנט. "כל חופשה של אלון היתה מירוץ מטורף נגד הזמן. הוא היה חייב להספיק הכל, שיהיה מה לספר לחבר'ה ביום ראשון," סיפרו החברים. מדי פעם היה אלון מצטרף לאחד מחבריו, שעסק בהדרכת תלמידי תיכון לקראת הגיוס. היה מגיע לבית-הספר 'אוסטרובסקי' במדי 'גבעתי' ומרתק אליו את התלמידים בסיפורים על השירות הקרבי בכלל, ועל חטיבת 'גבעתי' בפרט. אלון ראה בביקורים אלה בבית-הספר האהוב עליו מעין שליחות, המשלימה את שירותו הצבאי. ביום י"ח בתמוז תשס"ב (28.6.2002) נהרג סמ"ר אלון ברקה בתאונת-דרכים בצומת רנטיס, ליד שוהם. בן עשרים-ואחת היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברעננה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. בני המשפחה כותבים: "אלון אהב מחשבים, אהב את משפחתו, אהב את חבריו, אהב ללמוד, אהב כל כך הרבה. ורבים הדברים שהספיק לעשות, יחסית לשנות חייו המועטות, אך חסר לו זמן לעשות את כל הדברים שאהב. ובמותו, כה הרבה עוד חיכה לו, ולא ימומש עוד לעולם… כל סכנות האינתיפאדה לא יכלו לאלון, אך תאונת-דרכים מחרידה בעת חופשה מהשירות הצבאי קטעה את פתיל חייו הצעירים, ושמה קץ לכל חלומותיו." בכיתוב האישי על מצבתו נחקק: "אלוני, אהוב על כולנו. צנוע ומאושר בחייך, וכה חסר במותך."
