ברקאי (גרוסברד), יוסף

בן חיה תמר וצבי עוזר. נולד בכ"ו באדר א' תרס"ח (28.2.1908) בעיר לודז' שבפולין. הוא למד בגימנסיה העברית שבעיר והצטרף לתנועת "הצופים העבריים". בבית הוריו, בבית הספר ובתנועת הצופים, ספג חינוך ציוני וב-1924, כשמלאו לו 16 שנה, עלה לארץ ישראל והצטרף לשני אחיו שעלו לפניו. כחלוצים רבים שעלו באותה תקופה לארץ עבד בבניין ובשמירה; הוא עבד ושמר בבניין האוניברסיטה העברית בהר הצופים והיה בין שומרי המקום בעת הפתיחה החגיגית של האוניברסיטה בשנת 1925. מירושלים עבר לעבוד בבית אלפא ובעין חרוד. ב-1929 התקבל לעבוד כפועל בחברת החשמל, השתתף בבניין קו המתח הגבוה מנהריים ואחר כך בהנחת קו חדרה-תל אביב. כשהסתיימה בניית רשת החשמל התקבל כפקיד בחברת "נחושתן" ובה עבד עד סוף שנת 1939. משם עבר לעבוד בסרפנד (צריפין), מחנה הצבא הבריטי. ב-1941 הועבר לבית נאבאלה כדי לעמוד שם בראש המחלקה לצרכי חשמל ובעבודה זו התמחה ורכש נסיון רב. בבית נאבאלה הכשיר עובדים ולימד את המקצוע גם ערבים בני הכפרים הסמוכים. בצד עבודתו המשיך לקנות דעת, שלט באספרנטו וידע על בוריין אנגלית, צרפתית וגרמנית, בנוסף לפולנית שפת אמו. גם היה פעיל בחוג לשחמט במועדון על שם לסקר בתל-אביב והירבה להשתתף בתחרויות. בח' בשבט תש"ו (10.1.1946) נעלם מחסנאי ערבי שעבד במחנה בית נאבאלה ומיד החלה הסתה פרועה כנגד היהודים כאילו הם האשמים בהיעלמו. עקב הסתה זו אירעה התנפלות פרועה של פועלים ערבים על העובדים היהודים. ברקאי נזכר כי אחת העובדות נשארה במחנה וחזר להצילה; העובדת ניצלה אולם הוא נפל מתבוסס בדמו. הניח אשה ושתי בנות. הוא הובא למנוחות בחלקת חללי ההגנה בבית-העלמין בנחלת-יצחק שליד תל-אביב. רשימה לזכרו התפרסמה בעתון "דבר".