ברעם (בעהם), יצחק
יצחק (איציק), בן שושנה ויעקב, נולד ביום י"ז באדר-ב' תשי"א (25.3.1951) במושב ביצרון. הוא למד בבית-הספר היסודי המשותף גן-יבנה-ביצרון בגן-יבנה, ואחרי-כן המשיך לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" ברחובות, במגמת אלקטרוניקה. איציק גדל במושב ובו קנה את הערכים שלאורם התחנך. כנער היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד. עוד בנעוריו התעניין באלקטרוניקה, במתמטיקה ובטיס. היה חובב שחמט. יצחק גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1969 והוצב לחיל האוויר. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס נווטים, הוצב לטייסת "פנטומים" כנווט. בראשית 1971 נשלח איציק להשתלמות קצרה בחוץ-לארץ. באותה תקופה הציל מטוס בזמן תאונה, וזכה למכתב הערכה מטעם מפקדת חיל האוויר על התנהגות למופת. בנובמבר 1971 הועלה איציק לדרגת סגן; כעבור יומיים הפיל בקרב מטוס מיג 21. כעבור כשנה הוצב לבית-הספר לטיסה כמדריך בקורס נווטים, ושימש בתפקיד הזה עד מלחמת יום הכיפורים. בחוות-דעת עליו העריכוהו מפקדיו כקצין טוב. בשנת 1972 נשא לאישה את חברתו והתגורר עמה בבאר-שבע, בקרבת הבסיסים שבהם שירת. במלחמת יום הכיפורים עסקה הטייסת שלו בעיקר בהפצצת יעדים עמוק בשטח האויב. הוא השתתף בכשלושים גיחות בסוריה ובמצרים ובכללן תקיפות של שדות תעופה ומכלי נפט. כן השתתף בקרבות אוויר והפיל מטוס. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), תוך כדי טיסה לתקיפת סוללת אויב, נפגע מטוסו בטילים ואיציק והטייס צנחו מול קנטרה, כ8- ק"מ בעומק מצרים. איציק נפל בשבי המצרים וחזר מהשבי כעבור יותר מחודש. את סיפור נפילתו בשבי המצרים, לרבות חוויותיו בתקופת השבי, סיפר בשיח שבים בסעודת הודיה מטעם מזכירות תנועת המושבים, שנערכה במושב ינוב, לכבוד אנשי המושבים שחזרו מהשבי במצרים. הדברים פורסמו בביטאון תנועת המושבים "תלמים", חוברת ניסן תשל"ד (מארס 1974). איציק היה ראשון השבים מהשבי שחזר לפעילות, לעבודה ולהדרכה. לאחר המלחמה הוא הועלה לדרגת סרן. ביום כ' בשבט תשל"ד (12.2.1974), נפל איציק בתאונת מטוס בעת מילוי תפקידו כמדריך נווטים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בביצרון. השאיר אחריו אישה, הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד בית-הספר לטיסה: "יצחק היה מהטובים, מהאהובים ומהיקרים שבמדריכינו בבית-הספר לטיסה. היה בו שקט נפשי, הרבה קור-רוח ועצבי ברזל. החיוך התמידי על פניו הטובות היה יותר מכול עדות לאופיו ולאישיותו".
