ברעם (בלומנשטיק), משה

בן ליאון ודינה. נולד ביום כ"ג בתשרי תש"ז (18.10.1946) במחוז סנטה-טוליין שבגרמניה, לשם נתגלגלו הוריו, שרידי השואה, בתום מלחמת-העולם השנייה. כשהיה בן שישה חודשים, חזרה המשפחה לפולין. שם למד משה (אז: מרק) בבית-הספר העממי עד לכיתה ה'. בשנת 1958 קיבלה המשפחה היתר-יציאה, עלתה לישראל והופנתה לנצרת-עילית. משה הסתגל עד-מהרה לסביבה האנושית החדשה, קלט את שפת הארץ בבית-הספר היסודי שבמקום, עד שהמשפחה עברה לגור בתל-אביב. כאן סיים משה את בית-הספר היסודי 'נוה-צדק' ועבר ללמוד בבית-הספר המקצועי למכונאות מטוסים 'הולץ' שבעיר. באותה עת התחיל לעסוק אינטנסיבית בענפי-ספורט שונים – כדורגל, כדור-עף, שחייה, טניס וטניס-שולחן; המקצוע המועדף היה כדורסל – הוא שיחק ב'מכבי' דרום, וכעבור זמן ב'מכבי' חולון. במחצית פברואר 1965 – לאחר שסיים את בית-הספר ועוד הספיק לעבוד זמן מה בתעשייה האוירית בלוד – הגיעה שעתו להתגייס לצה"ל. חודשיים עשה בטירונות בחיל-הרגלים, ואז מצא את המקום המתאים להכשרתו המקצועית – חיל-האויר. בתחילת דרכו בחיל שירת כמכונאי-קרקע. שנה וחצי עשה בתפקיד זה. לפי בקשתו נשלח לקורס למכונאים-מוטסים ועמד בו בהצלחה. הצליח במקצוע חדש זה ועלה מדרגה לדרגה. המסגרת הצבאית הלמה את אופיו ואת רוחו, והוא גמר אומר להמשיך ולשרת בצבא-הקבע. עבר קורסים מקצועיים נוספים, גם קורס צניחה, התקדם בידיעותיו ורכש ניסיון כמכונאי מוטס במטוסי-תובלה 'נורד'. נטל חלק במלחמת ששת-הימים. בנובמבר 1968 נשא משה לאישה את חיה פולקביץ והקים את ביתו בחולון. נולדו להם שתי בנות, ענת ויעל, ומשה הרעיף עליהן אהבה ודאגה רבה. במלחמת יום-הכיפורים נטל משה חלק פעיל ולזכותו גיחות מקצועיות רבות. לאחר שהגיע לדרגת רס"ר ביקש להמשיך ולהשתלם. סיים קורס קצינים ועוטר בדרגת סגן. שימש כמהנדס טיסה במטוסי 'הרקולס'. מפקדיו של משה עקבו באהדה ובשביעות-רצון אחר מסלולו הצבאי, וליוו אותו בחוות-דעת חיוביות. ביום 7.12.1970, כאשר שימש כמדריך-טיסה למכונאים מוטסים וכמדריך-קרקע בגף הטכני, כתבו עליו: "שקדן ומתמיד בעבודה. בעל כושר מעולה בהדרכה והסברה. מבצע את תפקידו ביעילות. בעל רצון התקדמות." ב-24.5.1975 נרשם לזכותו: "מכונן אויר טוב ואחראי. נאמן ובעל יזמה." באחת הטיסות המבצעיות שהשתתף בהן אירע אסון כבד. מטוס ה'הרקולס' התנגש בפסגת הר-הלל בסיני. משה נפל במילוי תפקידו – ביום כ"ב בכסלו תשל"ו (25.11.1975). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחולון. השאיר אחריו אישה, שתי בנות, הורים ואח – צביקה. בן 29 היה בנפלו. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "משה גילם בעבורנו, כאן בבסיס, שלושה דברים: האחד – חברות נהדרת; השני – מקצועיות אדירה; והשלישי – רוח צוות וספורטיביות מופלאה. משה היה שותף למשימה לאומית כבירה, ואין זה מס-שפתיים. שותף היה, כחבר מלא, בצוות לוחמים בטייסת התובלה, שהיא טייסת לוחמת בחיל-האויר – משימה, שאין לה תחליף." ביום 31.10.2010, כ"ג במרחשון תשע"א, בסמוך ליום השנה ה- 35 לנפלו, הועלה משה מדרגת סגן לסרן. יהי זכרו ברוך.