ברנשטיין, שמואל (“שמואליק”)

בן סוניה וצבי. נולד ביום ט"ז בניסן תרס"ו (11.4.1906) בזי'טומיר, אוקראינה שברוסיה. משפחתו התרחקה מעט מהמסורת לכן אף על פי שהחל בלימודים עבריים המשיך בבית ספר רוסי ואחר כך בגימנסיה רוסית. שמואל נתפס לציונות והצטרף לתנועת "דרור" בעירו. בהיותו כבן 15, יצא את רוסיה, גנב את הגבול לפולין, וכעבור חצי שנה, בסוף שנת 1921, הגיע לארץ-ישראל. הימים הם ראשית ימי "העליה השלישית", ושמואל החלוץ הצטרף ל"גדוד העבודה" על שם יוסף טרומפלדור והשתייך לפלוגת ה"גדוד" בירושלים. במסגרת זו עבד בחציבה, בבניה ובנגרות. לאחר שנשא לאשה את מרים חברת נעוריו שהיתה אף היא ב"גדוד", עזבו את "גדוד העבודה" ועברו להתגורר בעכו ואחרי כן בחיפה. שמואל הצטרף לשורות ה"הגנה" ועבד בבנין בכל רחבי הארץ – בדגניה ב', בשייך אברק, בכפר החורש ואף למעון שבעבר הירדן הגיע על מנת לבנות קסרקטינים לחיל הספר העבר ירדני. העבודה במעון היתה קשה במיוחד בגלל קשיי האקלים והמתיחות בין הפועלים היהודים ולערבים, אך שמואל הצליח בזכות סקרנותו וידיעה מסוימת בשפה הערבית לרכוש לו חברים בין הערבים. בשנת 1936, לאחר מספר שנים בהן עבד כקבלן בנין ובנה בחיפה, עקר לתל אביב ועבד במחלקת העבודות הציבוריות של ממשלת המנדט בסלילת כביש הגישה לנמל יפו. בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט עבר לעבוד כמנהל עבודה בחברת האשלג והיה אחראי על המפעל בסדום שבדרום ים המלח. העבודה במקום היתה כרוכה בסכנות כי כנופיות ערבים התנכלו לעובדים ופעם אף נפצע שמואל בזמן העבודה מכדורי המתנכלים. בבוקר יום י"ב בטבת תרצ"ט (3.1.1939), חובל המתקן המזרים מים מעין ארוס למפעל. שמואל עם עובדים נוספים יצאו למקום לברר את סיבת התקלה. כנופיית ערבים שמנתה כ50-60- איש ארבה להם ופתחה עליהם ביריות. שמואל נפגע ונהרג. גווייתו נאספה על ידי תגבורת שהגיעה לנקום כעבור זמן, נכנסה לקרב עם הכנופיה והניסה אותה. שמואל הובא למנוחות עם מיכאל בלום מהנדס המפעל שנהרג יחד אתו בבית העלמין בנחלת יצחק. הניח אשה ובן, אח ואחות שעלו ארצה אחריו והורים ברוסיה. רשימות לזכרו פורסמו בחוברת "מסביב לבית הערבה" ובעתון "דבר" מאותם ימים.