ברנשטיין, מרקו (מאיר)

בן פרידה ואדוארד. נולד ביום כ"ה בסיוון תשכ"ז (3.7.1967) בעיר קאונוס בליטא (ברית-המועצות לשעבר). כבר בהיותו בגן-הילדים גילה כשרונות מוסיקליים והמחנכות המליצו להעניק לו חינוך מוסיקלי. בשנת 1974 החל מרקו ללמוד בבית-ספר יסודי ובמקביל למד מוסיקה. אך יותר מכל אהב ספורט, בייחוד היאבקות, איגרוף, קארטה ושחייה. בסופו של דבר גברה אהבת הספורט על אהבת המוסיקה ומרקו ויתר על המשך חינוכו המוסיקלי. בבית-הספר היה מרקו אהוב על חבריו התלמידים וגילה סימני מנהיגות מובהקים. בהיותו ילד חזק ואמיץ יצא תמיד להגנת התלמידים היהודיים מפני התנכלויות חבריהם הלא-יהודים. בשנת 1972, כששמע על רצח הספורטאים היהודים באולימפיאדת מינכן, נשבע לנקום ברוצחים כשיגדל (הוא היה אז בן חמש). כעבור זמן-מה דרש שימולו אותו כדי שיהיה 'יהודי אמיתי'. זמן קצר לפני עלותו לארץ הציע לו שכנו, קצין סובייטי שעמד על סגולותיו, ללמוד בבית-ספר לקצינים בצבא הסובייטי. תשובתו של מרקו היתה: "תודה, אני אסע לישראל ואהיה קצין בצה"ל". מרקו עלה ארצה עם הוריו ב- 1980, בהיותו בן שלוש-עשרה. אביו סיפר, כי רק בזכות בנו הצעיר לא נשרה המשפחה בווינה, בדרכה לארץ, כפי שנהגו באותה התקופה מרבית העולים מברית-המועצות. המשפחה השתקעה בנהריה והאב מצא עבודה כפועל במפעל של תע"ש. מרקו סיים את לימודיו בבית-הספר המקיף העירוני בשיתוף רשת 'עמל', במגמת מכניקה. מאיר (או מרקו כפי שכונה בפי כל) היה ספורטאי מצטיין, ובמסגרת אגודתו, 'כפפות הזהב', זכה באליפות ישראל לנוער באיגרוף. הוא שיחק גם כדורגל וטניס. עסק בשחייה ובגלישה, ושנתיים למד נגינה בפסנתר. מרקו היה חביב הנוער בנהריה ומגיל צעיר גילה רצון חזק ותכונות של מנהיגות. כיאה לספורטאי מובהק, השתתף מרקו לפני גיוסו בחוג קדם-צבאי לשיפור הכושר וסיימו בהצטיינות. הוא התגיס לצה"ל באוגוסט 1986 ונמצא כשיר לשרת בחטיבת הצנחנים. מרקו עבר מסלול אימונים של צנחנים וסיים בהצלחה קורס מ"כים. בתום הקורס הועלה לדרגת סמל ושובץ בפלוגה המסייעת. פלוגת סמלים נבחרת. בתקופת שירותו בעזה עבר חוויה קשה כאשר מחבל חמוש בגרזן הגיח לעברו מאחת הסימטאות והתנפל עליו. מרקו הספורטאי נאבק עימו וחיש מהר גבר עליו. בעקבות תקרית זו קיבלו ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, לשיחה אישית. ביום י"ז באייר תשמ"ח (4.5.1988) נפל בקרב בלבנון, בעת שיחידתו יצאה לפשיטה על בסיס מחבלים בכפר מיידון שבשולי אזור הביטחון בגבול לבנון. היתה זו פעולה משולבת רבת היקף, שבה השתתפו מלבד כוחות חיל-הרגלים גם תותחנים, יחידות שריון, הנדסה וחיל אוויר. הצנחנים ביצעו פעולת טיהור מעולה בכפר, אחרי מסע התקרבות שקט ליעד. בהיתקלות הראשונה עם מחבלי החיזבאללה בכניסה לכפר נפגע מרקו בראשו מכדור אויב ונהרג, בעודו מחפה על חבריו המסתערים. הוא נטמן בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו הורים ואח – יורי. בדברי ההספד על קברו ציין מפקדו, כי מרקו שאף להגיע לקורס קצינים והצטיין ברצינות גישתו ובמסירותו לחבריו וליחידה. בהלוויתו השתתפו אלופי הצפון והמרכז. ראש עיריית נהריה דאז (ששכל בעצמו את בנו בקרב בלבנון) ציין, כי "מרקו וחבריו הם דוגמה שאפשר להתפאר בה". אחיו של מרקו, יורי, איש שריון שנפצע במבצע שלום הגליל הגיע ללוויה מארצות-הברית, אמר על קברו: "אחי, אני גאה בך". במכתב התנחומים למשפחה כתב שר הביטחון יצחק רבין כי מרקו "היה חייל מצוין, התנדב לכל משימה ואהוב על כל מי שהכירו". לאחר מותו נטע ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא עץ לזכרו ביער של הקרן הקיימת.