ברנשטיין, וויליאם (וילי, ביל)
נולד בח' בטבת תרפ"ג (27.1.1923) בעיירה פאסאיק, ניו ג'רסי, שבארצות-הברית ושם למד בבית הספר היסודי. בהיותו בן 13 עברה משפחתו לסן פרנציסקו ובה סיים את לימודיו בבית הספר התיכון גליליאו. אחר כך נכנס לאוניברסיטה של מדינת אוהיו ולאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה עבר לאקדמיה של הצי המסחרי בקינגס פוינט וסיים בה לימודיו בשנת 1944. הוא הומלץ להתקבל לאקדמיה הימית באנאפוליס אך אז גוייס על-ידי פעילי- העפלה בארץ-ישראל לשרת כקצין שני על סיפון אוניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז" ("אכסודוס"). האנייה עשתה דרכה לארץ ישראל ביולי 1947 ועל סיפונה למעלה מ-4500 אנשים, נשים וטף משארית הפליטה היהודית באירופה. בא' באב תש"ז (18.7.1947), בהיותה במרחק 22 מיל מחופי הארץ, קיבלה האנייה שדר ממשחתת בריטית שעליה להפסיק את התקדמותה לכיוון חופי ארץ-ישראל. באנייה הוחל בהכנות להדיפת מתקפה בריטית אפשרית כשתתקרב "אכסודוס" לחוף אך ההתקפה החלה מייד. על הספינה ניתכה אש ממכונת-יריה כבדה ושתי משחתות התחילו נוגחות בה משני צידיה. קבוצת פורצים ראשונה הורדה על הספינה ונוסעים התחילו זורקים לעברם קופסאות שימורים ותפוחי אדמה אך ללא הועיל. הם פרצו חמושים באקדחים ובאלות והיכו את רב-החובל, את הקצין השני ואת ההגאי. ביל ברנשטיין הוכה קשה באלה ומת כעבור זמן קצר. מאוחר יותר נכנעה האנייה והובלה לחיפה כששירת "התקווה" בוקעת מפי המעפילים. הם הועברו לאניות הגירוש ונשלחו חזרה לאירופה. ביל הובא למנוחות בבית העלמין בחיפה. יצחק אהרונוביץ, רב החובל של "יציאת אירופה תש"ז", תיאר את ביל במילים אלו: "פשוט וישר-לב היה מאין כמותו. מיום שעלה על האנייה דבק בה והיה כאחד מאנשיה. כל אשר לו – של הכלל היה. עשה עבודתו בהתלהבות ובלי ליאות ומילא את התפקידים הקשים ביותר של האנשים אשר בפיקודו מבלי שהיה חייב בכך. לא פעם היה מתערב בקהל העולים ומשעשע אותם בעליזותו ובהמצאותיו". שמו הונצח ב"ספר הפלמ"ח".
