ברנשטיין, גרישא

בן מיכאל, נולד בשנת 1925 בדנציג, פולין. הוריו הקומוניסטים היגרו לרוסיה ושם קנה גרישא את השכלתו. בכל שנות מלחמת-העולם השנייה שירת בצבא האדום והשתתף בקרבות רבים נגד הגרמנים ולמרות גילו הצעיר הגיע לקצונה בחיל-התותחנים. עם תום המלחמה התקרב לציונות והיה בין מארגניה ופעיליה של "הבריחה" ממזרחה של אירופה לצרפת. משהגיע לארץ בשנת 1946 הצטרף לקיבוץ בארי בנגב וכעבור חודשים מספר התגייס למשטרת היישובים העבריים ושירת בחולדה. אולם לאחר שנראה לו כי השירות בפלמ"ח יעיל יותר בתקופה של מאבק מאשר במשטרה הנתונה לפיקוד בריטי, הצטרף לאחד מגדודי הפלמ"ח, שירת במחלקת עין- השופט, הועבר יחד עם חבריו לקיבוץ שמיר שבגליל ובפרוץ מלחמת-העצמאות – לנגב, לשמור על צינור-המים וללוות את השיירות בדרך בין ניר עם לרחובות. הוא השתתף גם בפעולות אחרות בכל דרכי הנגב. ביום ה' באדר א' תש"ח (15.2.1948) נסע במשוריין בראש שיירה, שעברה על-יד כפר המרצחים בריר. גרישא מצא את הדרך חסומה וירד לפרק את המחסום. בו ברגע פתחו הערבים באש. הוא נפגע בצווארו ומת. גרישא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ בארי. ערירי היה בארץ, ללא הורים וללא קרובים.