ברנר, דניאל-אליעזר

בן שושנה ושלמה, נולד ביום י' בחשוון תשי"ב (9.11.1951) בשיקגו שבארצות-הברית, ועלה לארץ ב- 1969. דני למד בבית-ספר היסודי "עקיבא" בשיקגו. כבר בכיתה א' הוא הצטיין בכל לימודיו. היו לו הרבה בולים מישראל, שקיבל ממורו – פרס על הצטיינותו בלימודים. כשסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, הלך דני ללמוד בישיבה תיכונית של "בית-מדרש לתורה" וגם בה הצטיין בלימודי הקודש והחול. בשבתות שימש דני מדריך בסניף "בני עקיבא", ובקיץ הצטרף עם חבריו למחנה "מושבה" של התנועה. בשנת 1969, כשסיים את בית-הספר התיכון, עלה דני לארץ עם משפחתו. הוא היה חבר הכשרה בקיבוץ סעד, הצטרף לגרעין נח"ל שסופח לטירת צבי ושירת בפלוגת מ"כים של נח"ל-מוצנח. אחר-כך, הוא נרשם ללימודי פיסיקה וכימיה באוניברסיטה העברית. במהלך תקופה זו פרצה מלחמת יום-הכיפורים. דני לחם בה בגולן, בשורות חיל-הצנחנים. בשירות המילואים כבר היה יכול לשרת כעתודאי, אבל הוא בחר לשרת ביחידה קרבית של נח"ל-מוצנח ובה גם נפל. לאחר המלחמה החל דני את דרכו האקדמית. הוא סיים לימודי תואר ראשון ושני בפיסיקה וכימיה, ובכל תקופת לימודיו עבד לפרנסתו בתעשייה. מדריכו בעבודת המוסמך ציין, שרק בחור עם כוח רצון כביר וכשרון כשלו היה מסוגל לסיים במועד ובהצלחה כה רבה משימה זו, שכן עבר במשרה מלאה ונמנע מלעבוד בשבתות ובחגים. דני עסק במחקר במכון וייצמן בנושא קרני לייזר, ונזקק לעוד שנה אחת, כדי לקבל תואר דוקטור לפילוסופיה ב"מדרשת פיינברג" של המכון. מדריכיו ועמיתיו ראו בו כוכב עולה בשמי המדע, ולדבריהם עתיד מזהיר היה צפוי לו בתחום חקר קרני הלייזר. בעבודת הדוקטורט שלו גילה דני חריצות, כושר התמדה, חשיבה מקורית ויכולת ביצוע. הוא תרם תרומה להקמת מעבדה, ששימשה לא רק את עבודת המחקר שלו, אלא גם מחקרים של אחרים. עבודתו המדעית תימשך ותושלם במכון, ותהיה מעין יד לזכרו. דני היה מקובל על כל מי שהכירו מקרוב. אפיינו אותו צניעות וענוה. הוא נידב ממרצו לקידום פר"ח, פרוייקט חונכות, ובמסגרתו הכין תלמידים לבחינות בגרות במקצועו. כאשר הפצירה בו אם של תלמיד אחד לקבל תשלום, הוא סירב בתוקף והציע לה כ"פשרה" לתרום את הכסף לצדקה. הוא הדריך סטודנטים בקיץ במקצועו, ושקד יום-יום על דף גמרא במחיצת הרב הכהן-קוק. דני נפל בקרב בלבנון ביום י"ז בסיוון תשמ"ב (8.6.1982), בכיכר המרכזית בצידון, בעת שפלוגתו ניסתה לטהר את הצומת המרכזי מפעילות מחבלים. דני הובא למנוחת-עולמים בבית-קברות בפרדס חנה. הוא הניח אחריו אשה – ורדה לבית גרפרדט, הורים, אח – דוד ואחות – אסתי. מפקדו סיפר, כי במשך שנים רבות של שירות ביחידה, התבלט דני כחייל המבצע את תפקידו באומץ, בשליטה עצמית בלתי-רגילה ותוך אמונה שלמה בדרכו ובמעשיו. "מדרשת פיינברג" החליטה פה אחד לקרוא על-שם דני את אחד הפרסים שהיא מעניקה מדי שנה לתלמידיה המצטיינים. כך יהיה שמו של דני קשור בשמם של המובחרים שבתלמידים, שמקומו היה בלא ספק ביניהם.