ברניץ, עובד (עובדיה)

בן סימה ויצחק, נולד ביום ה' בטבת תשכ"ב (18.12.1961) ברחובות. את ארבע שנותיו הראשונות עשה עובד בשכונת שעריים, אחר-כך עברה המשפחה לשכונת אושיות ברחובות. התפתחותו הגופנית של עובד הייתה מהירה, והוא גדל והיה לנער נאה וחסון. עובד למד בבית-הספר היסודי "יבניאלי" ברחובות, ואז כבר ניכרה רגישותו לזולת. עובד ניצל את כוחו הגופני, כדי להגן על הילדים החלשים שבחבורה. הוא המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים ובבית-הספר התיכון על-שם עמוס דה שליט ברחובות, וסיים בהצלחה את המגמה לכימיה ולמתימטיקה. בתקופה זו החל עובד לנצל את כישוריו הגופניים לפעילות ספורטיבית. הוא למד היאבקות, שיחק כדורסל בקבוצת גבעת ברנר, ואחר-כך שיחק כדוריד בקבוצת הנוער של "הפועל רחובות". קבוצה זו קראה לעצמה לאחר נפילתו של עובד: "הפועל עובד – רחובות". בית-ספרו שלח אותו לקורס מ"כים בגדנ"ע, והוא סיים אותו בהצטיינות. בכיתה י' נסע עובד לצרפת עם קבוצת הכדוריד. את רוב הנסיעה הוא מימן בכספו. הוא היה חרוץ. לא בחל בעבודה קשה והשתכר מריסוס פרדסים וגיזומם. עובד היה טוב-לב ופתוח לסובבים אותו. בתקופת לימודיו, הוא שימש חונך לילד ממשפחה הרוסה, עזר לו בלימודים והיה לו דגם לחיקוי. על פעילותו זו זכה עובד במילגה מטעם ארגון "בני ברית". עובד רצה להיות טייס בצה"ל, אבל מחמת ליקוי שנמצא באחת מעיניו, הוא שובץ לחיל-השריון. הדבר לא היה לרוחו, והוא לא הבין כלל איך חיילים יכולים לכתוב שירי אהבה לטנק. אולם כבר בטירונות, התפתחה בו שאיפה להצליח ולהתקדם בחיל זה. לאחר שסיים את מסלול השריונר – הוא יצא לקורס מפקדים. בקורס נתגלה זיהום בדמו, אבל הוא לא ויתר על האימונים ואף המשיך בהם לאחר שנותח ברגלו. הוא הומלץ להשתתף בקורס קצינים. במהלך הקורס פרצה מלחמת שלום הגליל, ועובד השתתף בה בקרבות הגיזרה המזרחית. הוא סיים בהצטיינות את הקורס וחזר ליחידתו, הפעם כדי לאמן מחלקת טנקים. גם בצבא היטיב עובד להפעיל את כוח השפעתו על חיילים שהתקשו לתפקד. הוא עשה זאת בתשומת-לב האישית שהעניק לחייליו, ובמופת האישי ששימש להם. פעם אחת שיחרר עובד חייל לחופשה, על-פי שיקול דעת חינוכי, ועשה במקומו את התורנויות, למרות שהיה המ"מ שלו. מפקד טנק במחלקתו סיפר, כי היה ניתן להבחין מרחוק במחלקתו של עובד על-פי הסדר והארגון ששררו בה. עובד היה קפדן, בלתי-מתפשר ומקצועי בהפעלת הטנק. גם כאשר נפצע ואיבד דם רב, החזיק מעמד עוד זמן, למרות הפינוי המסורבל בתנאי שדה קשים, בזכות חוסנו וההחלטה הנחושה שאפיינו אותו בחייו. מפקדו אמר: "תמיד נזכור את עובד כסמל למפקד, הסוחף את חייליו ואת חבריו במרצו הרב להגיע להישגים מקצועיים ומבצעיים". עובד נפל בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל ביום ל' בניסן תשמ"ג (12.4.1983), והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות. בן 21 שנים הוא היה במותו. הוא הניח אחריו הורים ושתי אחיות. בבית-הספר התיכון שעובד למד בו, הקימה משפחתו אנדרטה עשויה מבטון במשקל של כשתי טונות. פיסלה אותו האמנית רבקה קרן – גם היא אם שכולה. צידה האחד של האנדרטה מוקדש לעובד, וצידה האחר – ל40- הנופלים האחרים מבוגרי בית-הספר