ברנט, יהודה

בן רחל ושמחה, נולד ביום ח' בתמוז תרפ"ח (26.6.1928) בתל-אביב. כבן למשפחה דתית קנה יהודה את ראשית חינוכו בבית-הספר ביל"ו, אולם המשיך ולמד בבית-הספר המקצועי "מקס פיין" ורכש לו את מקצוע המסגרות. יהודה היה חבר ב"הגנה" במסגרת הפלוגה הדתית בחי"ש תל-אביב, ובשנת 1947 אף סיים קורס מ"כים בבן-שמן. הוא גם היה חבר בתנועת "נוער המזרחי". יהודה נקרא לשירות בתחילת פברואר 1948, עוד לפני שצה"ל הוקם רשמית, ולחם בגבורה בקרבות שער הגיא, יחד עם חבריו מהפלוגה הדתית. על גבורתו בקרב זה נכתב בשעתו בעיתון "במחנה": "האויב הסתער אחרי הפגזה קשה. כוח מרכז המשלט נחבל קשה… יהודה, שפיקד על אגף שמאל, הרגיש שהמקלע חדל לפעול. בתוך האש האיומה זחל לעבר עמדת המקלע, פרק את הכלי בשקט מופלא ומשתוקן, הוסיף לירות בדייקנות וחסם את התקדמות האויב… הערבים שכמעט כבשו את המשלט החשוב הונסו". ואחד הלוחמים סיפר לאחר זמן, כי "יהודה ברנט היה המפקד שקור רוחו ועוז נפשו תרמו תרומה רבה לעמידת אנשי המחלקה בקרב זה". לאחר קרבות מלחמת העצמאות, הועלה יהודה בדרגה והיה רב-סמל בפלוגת מפקדה בגדוד "מכמש" ובבית-הספר לקצינים של חטיבה 6. בתחילת חודש פברואר 1950, שוחרר רב-סמל יהודה מהשירות הסדיר בצה"ל והתפנה להקים את ביתו. בשנת 1952 הוא נשא לאשה את בלה, ולזוג שקבע את ביתו ברמת-גן – נולדו בן ובת. כאיש מילואים נטל יהודה חלק בכל מלחמות ישראל: מלחמת העצמאות, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום-הכיפורים, וכאשר הגיעה שעתו להשתחרר אף משירות המילואים חתם על התנדבות להמשיך ולשרת. ביום ז' בשבט תשמ"א (11.1.1981), נפל רב-סמל יהודה בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. הוא השאיר אחריו אשה, בן ובת, ואח. במכתב תנחומים למשפחה ציין מפקדו כי "יהודה היה חייל, מפקד וחבר מיום גיוסו לצה"ל ועד יומו האחרון. הוא ביצע תפקידיו תוך גילוי יוזמה, מסירות, נאמנות וחברות הראויים לשמש דוגמה ומופת".