ברנהיים, דני
דני, בן רחל וזאב, נולד ביום כ"ד בתשרי תש"י (17.10.1949) בקיבוץ יקום. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון (המוסד) בקיבוץ. דני היה תלמיד חרוץ, נבון וערני, אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה חובב טבע ואדמה מושבע – הרבה לטייל בחיק הטבע, אהב בעלי-חיים וביית אחדים, והכיר את צמחיית הבר על בוריה. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" וברבות הימים הדריך בקיבוצו. לאחר שסיים את לימודיו במוסד החינוכי – היה מדריך במשך שנה בקן בחולון. הוא ניחן בסבלנות, בכושר מנהיגות, במסירות ובאהבת הזולת – ואלה הקנו לו את הערצת חניכיו. דני היה חברותי והתבלט מאוד בחברת-הילדים. עם זאת היה בעל נפש רכה ומסוגרת וחיוך מבויש היה נסוך דרך-קבע על פניו. הוא התעניין מאוד בתחום המכניקה והתמצא היטב בכול הקשור בכך. הוא היה חובב מוסיקה והרבה לנגן באקורדיון – גם לבדו בשעות הפנאי, וגם באירועים שונים בקיבוצו. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו וקשור בלב-ונפש לאחיותיו עדית וכרמית. דני גויס לצה"ל במחצית יולי 1969 והוצב לנח"ל, במסגרת יחידת בני משקים. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מפקדי-כיתות, התמנה למפקד-כיתה בהיאחזות נח"ל-גשור. לאחר שהשתלם בקורס מש"קי-חבלה והתמנה למש"ק חבלה, השתלם בקורס קציני אג"ם ובקורס קציני תותחנים והוצב ליחידת תותחנים, שאך זה הוקמה, בתפקיד מפקד-סוללה. בזכות מרצו, מזגו הנעים והמופת האישי, הצליח דני להקים עם חבריו סוללה חדשה למופת. מפקדו העיד עליו, כי הצטיין בכל התרגילים, הוביל ודרבן את חבריו ופעל בתבונה ובמהירות. ביחידה זו הכיר את אשתו לעתיד, עפרה, ובה גם עשה את שירות המילואים שלו, כמפקד חוליית סיור סוללתית. זו הפכה – לדברי מפקדיו – לטובה בגדוד. לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר חזר לקיבוצו, נשא את חברתו לאישה והחל לעבוד בענף הכותנה. לאחר שנולדה בתו טל, נתגלה דני כאב נפלא, שופע אהבה ומסירות. הוא התמסר כל-כולו לעבודה בענף, במרץ ובאחריות האופייניים לו. בסוף יולי 1973 החליטו דני ורעייתו לתקוע יתד במושב חצבה בערבה. הם רכשו בית וחלקת-אדמה, ודני החל לעבדה בחריצות ובשקידה – אך לא זכה לחנוך את ביתו החדש. כעבור שלושה חודשים לבואו לחצבה, פרצה מלחמת יום-הכיפורים. כשפרצה המלחמה לא המתין דני לצו-הקריאה, אלא שם פעמיו במהירות ליחידתו. הוא השתתף בקרבות-הבלימה המרים בסיני והיה בין הראשונים שצלחו את התעלה. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), נפגעה סוללת התותחים של דני בהפגזה קשה, בעמדה ממערב לתעלה, סמוך לגשרים. בהתפוצצות התחמושת נפגעו חיילים רבים. דני, שרץ לעזור בפינוי הנפגעים הראשונים, נפגע גם הוא ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ביקום. השאיר אחריו אישה, בת, אב, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הוענק לו ציון-לשבח מטעם מפקד-האוגדה על פועלו בקרב. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דני היה מסור לחייליו, אהוב על מפקדיו ועל פקודיו, ברגעים הקשים ביותר ידע לעודד את רוחם, בחיוכו ובשלוותו הנפשית". קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו, ובה דברי בני-המשפחה וחברים על דמותו.
