ברנדס, יובל (“יו-יו”)

בן רות וצבי. נולד ביום י"א בטבת תשל"א (8.1.1971) בירושלים. החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'יפה נוף', המשיך בבית-הספר ע"ש זיו ומרקס שבבית הכרם, וסיים לימודיו בהצטיינות בבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה. מגיל צעיר מאוד אהב לקרוא, ללמוד ולדעת, ונהג להשקיע עצמו ביסודיות בכל נושא חדש ומסקרן שגילה – מחוברות טכניות על טרקטורים ועד מהלכים בשחמט, מפוליטיקה ועד שירה. במיוחד הצטיין במקצועות המדעיים פיסיקה, כימיה, מתימטיקה וביולוגיה והוסיף להעמיק ולהתעניין בתחומים אלה הרבה מעבר למה שנלמד בבית-הספר. לצד עיסוקיו האינטלקטואליים גילה עניין ומעורבות גם בנושאים חברתיים-רעיוניים ומצא הזדמנות לפתח תודעה זו במסגרת חברותו בתנועת 'השומר הצעיר', ולאחר-מכן בפעילותו ב'נוער שינוי'. החיים על כל גוניהם וצדדיהם משכו את מוחו החוקר ועיניו הבוחנות, וכמעט על הכול הסתכל במבט ביקורתי ועם זאת מבודח, בחוש הומור מושחז ובחיוך רחב. אחד הדברים האהובים על יובל היה טיולי שבת ברחבי הארץ עם קבוצה קבועה של חברים טובים, תרמילים על הגב והתמכרות לטבע ולדיונים פילוסופיים על מהות הקיום. לא נפלה מאהבה זו אהבתו למשחק השחמט שגם בו העמיק והתפתח ואף השתתף בתחרויות ארציות. באוגוסט 1989, מיד לאחר סיום בחינות הבגרות, גויס יובל לצה"ל. למרות כישוריו והתאמתו לשרת כעתודאי וללמוד במסגרת הצבא ועל אף ניסיונות שכנוע של מכרים קרובים – היה יובל נחוש בדעתו לא לשרת ב'סיירת שכל' אלא ביחידה ובתפקיד שיש בהם סיכון ועבודת שטח, ויצא לטירונות של חיל התותחנים. בצוות התותח מילא יובל תפקיד של כוון, שאמנם סיפק לו עניין ואתגר, אך לא לאורך זמן, ולכן היה בדעתו לצאת לקורס קצינים. בעשרת חודשי שירותו הספיק יובל לכבוש את לב אנשי יחידתו בשנינותו ובחדות לשונו, בסגנון חשיבתו המיוחד, בחוצפתו המהולה בתמימות ובבדיחות שלו, שנתנו לכולם פרופורציה קצת שונה לראיית הדברים. ביום כ"א באייר תש"ן (16.5.1990) נפל יובל בעת מילוי תפקידו, בהתהפך הרכב שבו הוסעו חניכי קורס המפקדים למבדקי קצונה והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, אח ואחות – עופר ודליה. בית-הספר למפקדי תותחנים הוציא לאור חוברת שיוחדה ליובל ולשני חבריו שנספו עמו ובה מספרים חברים ומפקדים על אופיו, על העבודה איתו ועל החוויות מהשירות המשותף. הוריו הוציאו לאור חוברת המקבצת רבים ממכתביו, מעיזבונו ההגותי העשיר, מכתבים שלו לחברים ודברי חברים עליו, קטעים המשקפים את דמותו המיוחדת והמורכבת ואת העומק המחשבתי והכשרון הספרותי הנדירים שנתברך בהם חרף גילו הצעיר. כמו-כן הונצח זכרו בהקמת מועדון שחמט בבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה, שבו למד.