ברנדזל, דב (ברק)

דב (ברק), בן יפה וצבי, נולד ביום ז' באדר ב' תש"ג (14.3.1943) ברוסיה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט"ו (1956). הוא החל ללמוד בעיר הולדתו וסיים את לימודיו בבית-הספר שבקיבוץ מעגן-מיכאל. משפחתו של דב, שעלתה מפולין, השתקעה בחצור הגלילית, אך דב בחר לחיות ולעבוד בקיבוץ מעגן-מיכאל. הוא עשה בקיבוץ עד שגויס לצה"ל והיה מקובל ואהוד על חברי המשק. הוא עבד במסירות ובחריצות בענפי המשק השונים ואת שעות הפנאי שנותרו לו הקדיש לספורט ולפיתוח כושרו הגופני. דב גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1962 והוצב לחיל האוויר. לאחר הטירונות השתלם בקורס נהיגה ונשלח לשרת בטייסת של החיל. הוא היה חייל מסור וממושמע, יעיל בעבודה, מקובל על מפקדיו ואהוד על חבריו ליחידה. בתחילת אוגוסט 1964 שוחרר דב מהשירות הסדיר והוצב ליחידת-מילואים של חיל השריון. ביחידה זו נקרא לתקופות של שירות מילואים, ובאחת מהן הוכשר לשמש כנהג זחל"ם. לאחר השחרור מהשירות הסדיר בצה"ל השתקע בחצור הגלילית ולמד אצל אביו את מלאכת הצבעות. הוא עבד כקבלן לצביעה בקיבוץ אילת השחר, היה חרוץ בעבודתו והקדיש זמן ומאמצים כדי להתבסס מבחינה כלכלית. הוא נשא לאישה את חברתו פנינה והקים יחד עמה את ביתו בחצור הגלילית. שם נולדו ברבות הימים בתו קטי ובנו צבי. ביתם של פנינה ודב היה קן משפחה חם ואוהב, שייחודו במיזוג בין שתי גלויות מרוחקות – פולין ופרס. דב היה יפה-תואר, חסון ובעל כושר גופני מעולה. הוא שפע מרץ והיה מלא שמחת-חיים. ייחודו היה באהבת האדם ובנכונותו לסייע לכל דורש. הוא התחבב על חברי הקיבוצים שעבד אצלם ורכש לעצמו ידידים רבים בזכות טוב-לבו ואישיותו הלבבית. במלחמת יום הכיפורים נקרא דב לשירות והשתתף בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע דב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראש-פינה. השאיר אחריו אישה, בת ובן, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "סמל דב ז"ל שירת בתפקיד נהג זחל"ם ביחידת חיל-השריון. ראוי לציין את מסירותו, אומץ לבו ודבקותו במשימה".