ברמץ, אבינועם (“אבי”)

בן זכריה ורבקה. נולד ביום כ"ו בטבת תשי"ג (13.1.1953) בגבעתיים. הוא למד בבית הספר היסודי הדתי "אמונים" בגבעתיים. למד שנה אחת בפנימיה הצבאית שליד הגימנסיה "הרצליה", ועבר ללמוד בבית ספר תיכון דתי. בתחילה נתקל בקשיים בלימודי קודש, כי איבד לא מעט בשנה הראשונה. אבל הוא הצליח להתגבר על קשיים אלה תוך גילוי עקשנות והתמדה. במיוחד הצטיין בתלמוד, ובכך עורר את הערכתם של מוריו וחבריו לכיתה. גם מבחינה חברתית מצא את מקומו. הוא היה חבר בתנועת "בני עקיבא" ובכל שעה פנויה מלימודים עסק בפעילות ספורטיבית מגוונת במגרש האימונים. עם כל הרצון העז של אבינועם להוסיף דעת בלימודים ולהמשיך לאחר שירותו הצבאי ללמוד באוניברסיטה, הוא הזניח את פעילותו הספורטיבית כדי לשפר את כושרו הגופני ולשרת בצה"ל ביחידה מיוחדת. הוא גויס לצה"ל באוגוסט 1971 וצורף ליחידה קרבית, אך אמו הפצירה בו לבל יתנדב ליחידה זו. הוא מילא את רצונה, ללא התלהבות אך ברוח טובה, והועבר לשריון. היה עליו לעבור קורס קשה ומייגע בסיני אבל רוחו הטובה לא נפגעה. תמיד חייך בבואו הביתה וניחם את בני ביתו במלים: "אל תדאגו! הכל בסדר!" תכונות האופי הבולטות שבו היו הכרת חובה והכרת תודה. כשקיבל על עצמו משימה – מילא אותה בשלמות ובדייקנות, כי הוא רדף שלמות ותיעב שקר וצביעות. הוא היה ישר עם עצמו ולכן דרש יושר גם מן הזולת. תמיד עמד על דעתו כאשר נדמה היה לו כי הצדק נפגע. הוא היה בעל לב רגיש ומבין. מעולם לא הירבה בדברים, אלא היה איש מעשה ולוחם למען הצדק, גם כאשר היה צריך להירתם לעזרת הזולת שזכותו נפגעה. הוא לא סיים את שירות החובה שלו. שבעה חודשים לאחר חיולו, ביום ט"ז באדר תשל"ב (21.3.1972), נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקרית שאול. לאחר נפילתו הוקמה ספריה לזכרו בבית הספר התיכון בו למד; ב"ארשת", בטאונם של תלמידי בית הספר התיכון הדתי, פורסמה רשימה לזכרו.