ברמן, אמנון (זיסט)

בן זהבה, בת העלייה החלוצית השלישית וברוך בן לדור השלישי של ילידי ירושלים, נולד ביום כ"א בתשרי תרפ"ז (20.9.1926) בירושלים. למד וסיים את בית-הספר התיכון "הגימנסיה העברית". בהיותו בן תשע הצטרף להסתדרות הצופים ובגיל 15 כבר היה בחג"ם ובגדנ"ע, הצטיין, עבר קורס מ"כים בגדנ"ע וכתום הלימודים התגייס לפלמ"ח, ושירת בו משנת 1944 עד1947 – תחילה כטוראי ואחר-כך כמ"כ – בעין חרוד, תל יוסף וגניגר. בימי המאבק השתתף בפעולת עתלית ובפיצוץ הגשרים. כתום תקופת השירות חזר ללימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, למד מתמטיקה גבוהה וכימיה והשתלם במקצוע ההנדסה. יפה-תואר וגבוה, פשוט ועניו, אינדיבידואליסטן מטבעו, רגיש ועדין ביחסיו עם בני אדם, ועם זה בעל משמעת לאומית מוחלטת. היה פעיל ב"הגנה", איש שירות הידיעות (ש"י) בירושלים. כאשר הגיעה לארץ משלחת "אונסקופ" של האו"ם בחודש אוגוסט 1947 נסע לארצות-הברית כדי להמשיך את לימודיו בהנדסה תעשייתית. הצטיין בלימודים אך הפסיק אותם כדי לחזור ארצה בגלל המלחמה שפרצה בה. בטרם בואו נשלח לקורס טיס מטעם ה"הגנה" בבייקרספילד (קליפורניה) והיה אחראי לקורס זה. בסיימו את הקורס נשלח לפנמה להביא ארצה אונייה ועליה נשק מסוגים שונים. המשימה בוצעה. כאשר הגיע סוף-סוף לארץ צורף לחיל-האוויר הישראלי. הטיס מטוסים קלים ("פרימוסים") ומילא תפקידים חיוניים בהגישו עזרה לנקודות נצורות בנגב, כמו בית אשל ונבטים. הוא שאב סיפוק רב מעבודתו זו. היה גם טייס מקשר בין ניר עם לתל-אביב. ביום מותו, ל' בסיוון תש"ח (7.7.1948), עסק בתצלומים טופוגרפיים מעל רביבים ואחרי-כן נשלח להעביר נוסעים מהנגב. הוא לא הגיע אל מחוז-חפצו ונורה מעל לוד והוא בן 22 במותו. אמנון הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. אחרי מותו הועלה לדרגת פקד-טיס (סגן).