בן דימונה וכמוס (עמוס). שמעון נולד ביום שלישי י"ט באלול תשמ"ו (23.9.1986). היה בן חמישי למשפחה, אחרי הבכורה חדה (חנה) ואחיו יעקב, אליהו ומאיר. אחריו נולדו עידן ואברהם. אביו של שמעון נולד בשנת 1949 בעיר כייף שבתוניס ועלה לארץ עם הוריו אליהו וחדה ברמי בשנת 1957. הם בנו את ביתם במושב זוהר בחבל לכיש. אימו של שמעון נולדה בארץ, בת בכורה ליעקב ואסתר ברמי שאף הם עלו מתוניס. הם קבעו מושבם בעיר דימונה, ועל שם העיר קראו לבתם – זאת לבקשת רה"מ דאז גולדה מאיר. "בשעת ההריון עם שמעון", מספר אביו, "חלמה האם דימונה שהיא נמצאת בקברו של ר' שמעון בר יוחאי ושם יושבים תינוקות של בית רבן ולומדים תורה – ועל שם התנא הקדוש נקרא שם הנולד שמעון". שמעון גדל במושב זוהר, בבית המחנך ללכת בדרך הישרה. להתנהג בדרך ארץ ובמידות טובות, כיבוד הזולת, וגולת הכותרת כיבוד הורים. ממשיך אביו: "ידו של שמעון לא זזה מידם של הוריו, היה כגבר, יד ימינו של האב כמוס, בסידורים השוטפים ואף בחצר. מלבד זאת גם היה סועדו מרחיצו ומלבישו כפשוטו. ולאם היה כבת, גוזז ציפורניה וצובעם, עושה לה מסז' בכתפיה להרגיע את כאביה, במשחת שמן או וולטרין. וזאת רק מקצת ממש …" שמעון התחנך עד כיתה ח' בביה"ס של החינוך העצמאי "חזון יחזקאל" במושב אלומה הסמוך לחבל לכיש. כיתה ט' והלאה למד בישיבה קטנה "שערי ציון" בבני ברק עד שיעור ב', שנה שבה נסגרה הישיבה, ולאחר מכן בישיבת "זוהר התורה" באשדוד עד לגיוסו לצה"ל. בעת לימודיו בביה"ס השיג שמעון בלימודיו להיות נציג אזורי במבחן הלכות ארצי, אשר התקיים בבני ברק, ולאחר מכן המשיך, כנציג אזורי, למבחן העולמי שהתקיים בעיר אשקלון. בגיל ח"י שנים, בי"ח באדר ב' תשס"ה (29.3.2005) התגייס שמעון לצה"ל. כל רצונו היה להתקבל כלוחם במשמר הגבול, ואכן נתוניו תאמו לרצונו והוא וגויס לחיל מג"ב. לאחר שירות סדיר גויס שמעון ביולי 2008 לקבע למג"ב והמשיך לשרת בפלוגה כ"ה, בבסיס רנטיס הנמצא ליד העיר ראש העין. במהלך שירותו הוא עבר בהצלחה קורס מ"כים וקורס סמלים. מספר אביו של שמעון: "שירותו שזור ועטוף בנשיאות לב, לבצע את תפקידו בצורה הטובה והנכונה ביותר, לשביעות רצון מפקדיו. תמיד רצה עוד הסמכות והשתלמויות, שיאפשרו לו לתת יותר למען המדינה. בשירותו כחייל וכמפקד סמל, היה ועודנו מוערך ואהוב על מפקדיו וחייליו, ובכל מקום וגזרה ששירת שמו הולך לפניו ואף לאחר נפילתו. כשהיה חוזר מהבסיס, היה מספר על הפעולות שעשה בהתפעלות והתלהבות, אך מגלה טפח ומכסה טפחיים.שבחים אלו דרבנו מאוד את אחיו עידן להתגייס אף הוא למג"ב כמו שמעון לשירות סדיר מלא ואחריו לקבע". שנותיו בפלוגה היו שיא פריחתו של שמעון. הוא היה אהוב ומוערך על כל האנשים עימם שירת, למד ונפגש, אף אם היה זה מפגש רק לכמה ימים כגון השתלמויות מתנ"א. תמיד השאיר רושם בל יימחה. אביו של שמעון מספר על אירוע מימי השבעה: "באחד הימים כאשר המשפחה יושבת ומקבלת תנחומים מצלצל הטלפון, מן העבר השני נשמע קולה החנוק בדמעות של אישה אשר מבקשת לשוחח עם האימא של החייל, וכך היא מספרת: 'הייתי עם שמעון בהשתלמויות מתנ"א. לאחר שנסתיימה ההשתלמות שמעון קיפל את האוהל וסידר את כל הציוד ולא נתן לי לעשות כלום, למה? בגלל שאני אימא. כך אמר. לאחר מכן כששמעון הסיעני בחזרה לביתי שאלתי אותו, שמעון, ומה איתך, מתי תגיע לבית? ואז שמעון אמר לי, אני גבר ורווק, אני יכול להסתדר. אבל את אישה, ואימא לשלושה ילדים, לך צריך לדאוג שתגיעי אליהם'. ממשיכה השוטרת ומספרת שכל ההשתלמות שמעון מספר לה על אימא שלו, שאין כמוה בכל העולם ושהיא אחת ויחידה. זהו שמעון שמעריך מה שה' נתן לו ודואג לא פחות לאימא שה' נתן לילדים אחרים". הערכת מפקדיו של שמעון אליו הייתה עצומה, והם סמכו עליו ללא עוררין. חוץ מתפקידו כמ"כ נתנו לו תפקידים נוספים כנהג, כסמל תורן, וכקצין רכב. אף בחטמ"ר הצה"לי הכירוהו ואהבוהו ושמו נישא רק לטובה. גם במושב היה שמעון סעד ותמך בכל עת שפנו אליו, ידע לעזור לכל מכיריו ולבני המושב תוך שהוא מרגיעם שהכול יסתדר. בשבת האחרונה שלפני נפילתו של שמעון, מספר אביו, ארגן המ"פ יניב שכמה שיותר קצינים ונגדים מהסגל הגבוה ייסגרו יחד לשבת גיבוש, ואף כאלה שלא סגרו כמה וכמה שנים. ביום שישי נשלח שמעון להביא את השליש ר' שלום מביתו לבסיס, ובחזרתם ביקש ר' שלום משמעון שיאות להצטרף אליהם לשבת, ואף ישירו זמירות שבת יחד. שמעון ענה לו: "יודע אתה שאף אני רוצה, אבל אם אשאר ההורים שלי יהיו השבת לבד… " ממשיך האב: "שמע כך השליש וביודעו את ההערכה העצומה שיש לשמעון לאביו אמר לו 'אם זה בשביל לשמח את אבא, אתה צודק'. באותו יום שישי כמו הרבה ימי שישי אחרים הגיע שמעון ועזר בגינון וסידור החצר, קילח את האבא הנכה סיבן כל גופו בסבון ואף אמר לאבא 'אבא אעשה לך מסז' ברגליים שלא יהא לך ח"ו ניוון בשרירים'". ביום 7.2.2011 שמעון סיים משמרת בשעה 14.00 בצהריים ונח בחדרו. בלילה שמע שחייל שאמור לעלות לסיור כנהג אומר שאינו יכול לעבוד מחמת חולשה, והתנדב להחליפו כנהג בג'יפ. בשעה 24.00 נסע שמעון כנהג וכמפקד צוות עם חיילי הסיור למטבח והכין להם "שקשוקה עם לוף", כמו שתמיד עשה. לאחר מכן נמשך הסיור באזור הכפר בודרוס עד שעה 04.00 לפנות בוקר ביום המחרת, ד' באדר א' תשע"א (8.2.2011). בשעה זו הם קיבלו הקפצה על נגיעה בגדר, ואולי ניסיון חדירה של מחבלים. בדרך לתת מענה התהפך הג'יפ באחד מהעיקולים, שלושה מחיילי הסיור נפצעו קל ושמעון, מפקד הסיור, נהרג במקום. רב-סמל ראשון שמעון ברמי נפל בעת מילוי תפקידו. בן עשרים וארבע בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין במושב נגה. הותיר הורים, אחות וחמישה אחים. שמעון הונצח באנדרטה לזכר חללי המשטרה ובמרכז הכפרי נהורה. משפחתו של שמעון הקימה לזכרו אנדרטה במושב זהר ובה גם הנציחו שני חללים נוספים תושבי המושב. שמו של הגן בו הוקמה האנדרטה שונה לגן הבנים.
