ברמי, לימור-שמחה
בת מרסל ופרוספר. נולדה ביום י"ח באייר תשל"ז (6.5.1977) בעכו, שם גדלה והתחנכה, אחות לוויקטור, יעקב, ירון ומרים. לימור למדה בבית-הספר היסודי "ביאליק", המשיכה בחטיבת הביניים "רוז", וסיימה בבית-הספר התיכון "קרית החינוך דרסקי" במגמת מינהל וחשבונאות. בתחילת ספטמבר 1995 התגייסה לימור לצה"ל, והחלה באימוני הטירונות במחנה 80. שמונה ימים לאחר גיוסה, ביום כ"א באלול תשנ"ה (16.9.1995), נהרגה לימור בתאונת דרכים שאירעה בכביש עכו נהריה, כאשר היתה בחופשת שבת, בדרכה לבקר חברים. לימור הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה. בת שמונה עשרה היתה במותה. היא הועלתה לדרגת רב"ט אחרי מותה. הותירה אחריה הורים, שלושה אחים ואחות. שלוש שנים לאחר נפילתה נפטר אביה, פרוספר. במכתב ניחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "לימור תוארה על ידי מפקדותיה כחיילת בעלת מוטיבציה ונכונות לתרום במהלך שירותה הצבאי. היא היתה אהודה ומקובלת על מפקדותיה וחברותיה כאחת." גיסתה של לימור, חפציבה, הקדישה לה שיר וכך כתבה: "לבי פצוע ונוטף טיפות כאב/ אומרים שהזמן ירפא/ ארבע שנים חלפו והכאב עדיין ישנו / קשה לימור לחשוב עלייך יקירה בזמן עבר / כי היית דור העתיד שלי, ואינך עוד / חלק מנשמתי שהשארת כואבת ופצועה. / את לימור שרחקת מרכילות ולעגת לנו,/ השארת אותנו לרכל עלייך ולהעלות זכרונות / שמעלים חיוך על כל מעללייך./ רואים את פנייך היפות מחייכות אלינו מכל פינה / בבית של אמא, כל כך יפה שזה כואב / ואני רוצה עוד פעם לגעת, ללטף, לחבק… / ואת לא כאן. / אבל מעבר לזמן שיחלוף עוד ניפגש / ותקבליני בחיבוק חזק ואוהב / בינתיים, ילדה / נמשיך לאהוב ולהתגעגע… ". חברתה של לימור, שרית, הוסיפה וכתבה: "קשה לי לתאר את יופיך ואופיך כי משני הצדדים אין אחד מעלייך. / היה לך מבט שאותי הוא הקסים ולכן הבנתי מה הוא עושה לאחרים. / ידעת לשמוע, לעזור ואם צריך עמדת מאחור. / בזכותך, לימור, קיבלתי ביטחון. / ביום שבו הלכת, השתנו לי החיים / הלכת ולא תשובי עוד, מדוע, אלוהים ? ".
