ברלינר, יוסף

בן רבקה ויצחק, נולד בחודש מאי 1920 בעיר לייפציג, גרמניה. היה הצעיר בין שמונה ילדים. יוסף גדל בשנות משבר ועליית הנאצים לשלטון ומשחר ילדותו ידע חיי עמל ועבודה. אחרי שסיים בית- ספר עממי רכש לו את מקצוע הנגרות. יוסף הגיע ארצה בשנת 1938 כמעפיל באונייה שנתפסה ליד אשדוד. אחרי שחרורו ממעצר קצר בסרפנד, שהה כשנתיים בקיבוץ יגור אצל אחיו שהקדימו בעליה והיה חבר הקיבוץ. אחר-כך התיישב בתל-אביב, בה עבד תחילה בנאפ"י (השקם הבריטי) ואחר-כך במסעדה פרטית כטבח. הידיעה על השמדת רוב המשפחה על-ידי הנאצים דיכאה אותו מאוד. עם פרוץ מלחמת-העצמאות נענה יוסף לצו הגיוס מתוך רגש חובה ונאמן היה עד הסוף. עם גיוסו נשלח לרוחמה וצורף לגדוד פלמ"ח בחטיבת "הנגב". הוא השתתף בליווי שיירות, בתפקידי שמירה בנגב ובכיבוש הכפר הערבי בריר. יצא עם התגבורת שנשלחה ליד מרדכי. בשובו קיבל חופשה קצרה ואחר-כך חזר לנגב, תחילה לגבר עם ומשם למשלט על-יד חוליקאת. עוד לפני שהסתיימה ההפוגה הראשונה, הקדימו המצרים ותקפו את משלטי כוחותינו באזור כאוכבה-חוליקאת וכבשו אותם. בקרב זה נפל, בפעלו כמקלען, ביום א' בתמוז תש"ח (8.7.1948). ביום א' בתמוז תשי"א (5.7.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.