ברכה, יצחק

בן רחל ויעקב ז"ל, נולד בשנת 1944 באיסטנבול שבתורכיה ועלה לארץ בהיותו בן 5cשנים. המשפחה התגוררה בדרום תל-אביב, ואיציק (איזאק) למד בבית-ספר יסודי בסלמה. הוא היה ילד חברותי ועליז, ונהג לעשות מעשי קונדס עם חבריו. המצב הכלכלי בביתו לא איפשר לו להמשיך בלימודיו, ובהגיעו למצוות יצא איציק לעבוד כנער שליח. בגיל 17 שנים הוא החל לעבוד עם אביו בבניין. איציק היה עובד חרוץ ומוכשר, אהב עבודה קשה והשקיע בה את כל מאודו. כאשר היה בן 17 שנים, נהרג אחיו המבוגר ממנו בשנה. הדבר השפיע עליו קשות ולכן שוחרר מן הצבא, אך לאחר מלחמת יום-הכיפורים, כשהיה כבר נשוי ואב לשלושה ילדים, הרגיש צורך לתרום למדינתו בדרך של שירות צבאי (עד אז שירת במשמר האזרחי). הוא נבדק בדיקות שונות, עשה טירונות, ומאז שירת במילואים במשך כל חייו. איציק היה אדם בעל פנים צוחקות, מלא חיים, שמח, יודע להתהלך עם כל אדם ולהסתגל לכל מצב. בלטה בו הנכונות לעזור לאנשים, והוא עשה זאת גם באמצע הלילה ואף לבני אדם שלא הכירם. חברו קרא לו "גיבור מקומי, אלמוני". הוא לא בלט בדיבור ולא נראה כמו גיבור, בגלל צניעותו והתנהגותו השקטה, אך בשעת הצורך היה מתגלה במלוא עוצמתו. במלחמת שלום הגליל הוא נקלע פעם למצב, שבו כלי רכב רבים היו לקויים. עוד לפני שהתפרשו בשטח, הוא החל לתקן את כלי הרכב במרץ אדיר, ובלי לקבל רשות רשמית. מטרתו הייתה לתקן עוד ועוד כלים, כדי שיחזרו לפעילותם. איציק התמצא היטב בכל נושאי העבודה הטכנית. הוא ידע לעבוד בחשמל, בנגרות, בצביעה ובבנייה. את ביתו הוא שיפץ במו-ידיו. הוא אהב להימצא בחיק משפחתו, ונהג לבלות איתה בכל עת בטיולים ובפיקניקים ברחבי הארץ. הוא היה בעל יוזמה ומסור לבני ביתו, ושקד על סיפוק כל צורכיהם. איציק עבד במפעל מכני של "תדיראן", ואף שם הכירוהו כולם כאדם שמח ומאושר. מפקדו, שהכירו זמן קצר בלבד, כתב למשפחתו, כי מפגישה קצרה שהייתה לפני נפילתו, התרשם שעמד לפניו "איש מילואים חדור אמונה, אדם העושה תפקידו נאמנה, דמות מיוחדת במינה, שכמוה לא פוגשים אלא לעיתים רחוקות". יצחק נפל ביום ט' בסיוון תשמ"ג (21.5.1983), בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחולון. בן 39 שנים הוא היה במותו. הוא הניח אחריו אשה, שלושה ילדים, אם ושני אחים