ברכה, בן-ציון (‘בנצי’)

בן יצחק וטאוס. נולד ביום ט"ו בסיון תשי"ד (16.6.1954) באשקלון. הוא למד בבית-הספר היסודי 'מימון' שבאשקלון, המשיך בבית-הספר התיכון-מקצועי 'אורט אשקלון', במגמה של מסגרות מבנים, אך כעבור שלוש שנים נאלץ להפסיק את לימודיו ולצאת לעבודה. אופטימי ושמח בחלקו ומוכן תמיד לעזור לזולת. כך הכירוהו חבריו ולפיכך אהבו אותו והעריכוהו מאוד. בנצי היה בן מסור ונאמן להוריו, בהיותו בן 17 יצא לעבוד כדי לעזור להם בפרנסת המשפחה. בן-ציון גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1973 והוצב לחיל-המשטרה- הצבאית. במהלך הטירונות השתלם בקורס-רובאים ולאחר שהשתלם בקורס שוטרים-צבאיים ובקורס נהגים הוצב ליחידה של חיל-המשטרה-הצבאית בצריפין. הוא שימש כשוטר צבאי ואחראי חבושים. כעבור זמן הועבר ליחידה אחרת של החיל, שם שימש בתפקידי-משטרה-צבאית שונים. בנצי היה חייל טוב ומסור, מילא את תפקידו בנאמנות והיה אהוד על חבריו ועל מפקדיו. מפקדו העריך אותו מאוד והמליץ להעלותו בדרגה, וביוני 1974 הוענקה לו דרגת רב-טוראי. בשנת 1975 נשא בנצי לאישה את חברתו, יעל, ובסוף אותה שנה נולדה בתם רויטל. כחייל בשירות-חובה התקשה לפרנס את אשתו ואת בתו – עם-זאת, חיו בני-הזוג חיי שיתוף והבנה והשכילו לפתור כל בעיה שהתעוררה ברוח-טובה ובאהבה. ביום י"א בסיון תשל"ו (9.6.1976) נפל בנצי בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבאשקלון. השאיר אחריו אישה, בת, הורים, אחים ואחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "בן-ציון שירת ביחידתי למעלה משנתיים. הוא מילא את תפקידו במסירות, באחריות ובדבקות רבה מאוד, עבד ימים ולילות ללא-ליאות והקדיש את כוחו ומרצו לעבודה, שהכיר בחשיבותה. בן-ציון שימש דוגמה אישית חיובית לחבריו".