בריקמן, אלברטו-דניאל

אלברטו-דניאל, בן חנה וראובן, נולד ביום ה' באלול תש"ז (21.8.1947), בבואנוס-איירס שבארגנטינה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשכ"ג (1963). בעיר מולדתו למד חצי יום בבית-ספר חילוני וחצי יום בבית-ספר יהודי. בארץ למד בבית-הספר "כדורי". אלברטו היה אדם צנוע וביישן במקצת, כאילו חשש להתבלט. אך עם זאת ידע להתחבב עד מהרה על כל אדם, באדיבותו, בנימוסיו, בנועם הליכותיו ובחיוכו הטוב. שתקן היה מטבעו ונמנע מלספר על עצמו, אך תמיד ידע להטות אוזן קשובה לידידיו ומעודו לא הלך רכיל. איש אמת היה, הגון מאוד, כן, עומד בדיבורו ורגיש למעשי עוולה. הוא הצטיין בחריצות ובהתמדה, במרץ, באחריות ובדייקנות. רציני היה ובחן כל עניין במחשבה שקולה מתוך שאיפה להגיע לכלל שלמות בכל עניין שעסק בו. הוא לא היה בררן, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו. אלברטו גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1965 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס לנהגי זחל"ם ואחרי-כן היה מדריך בבית-הספר לשריון. הוא היה חייל טוב, מסור לתפקידו ומילא את כל אשר הוטל עליו ללא סייג. סיפר חברו: "אלברטו היה נהג מוכשר ביותר, בכלי שתפעולו קשה ואינו נוח. לא רק נהג טוב היה, אלא שהכיר היטב את הכלי והבין את מערכותיו, ידע לטפל בו ולהתגבר על כל התקלות שלו". הוא השתתף במלחמת ששת הימים והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס אלברטו ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. חמישה-עשר ימים לחם בקרבות הבלימה והפריצה והשתתף בטיהור הכביש לאיסמעיליה ובכיבוש החיץ החקלאי. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), נפגע אלברטו בהפצצת מטוסי אויב ממערב לתעלת סואץ ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון-לציון. השאיר אחריו אם, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. כתב חברו: "בימי הקרבות התבלט אלברטו והיה משכמו ומעלה, כנהג וכלוחם. הוא פעל בגבורה ובאומץ רב. כאשר נפגעו חבריו, נחלץ ראשון כדי לחבוש אותם ולטפל בהם".