ברים, ישראל (‘טולי’)
בן אריה ז"ל וצפורה. נולד ביום י"ד בכסלו תשט"ו (9.12.1954) בתל-אביב. למד בבית-הספר היסודי 'הר נבו' שבתל-אביב והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון שבכפר הירוק. טולי – כך כינו אותו בני- משפחתו – גדל בבית חם, היתה לו ילדות מאושרת. בנערותו היה שובב גדול. לא-אחת היה בא הביתה חבול ומוכה, ובגדים שלבש בבוקר היו לעתים קרועים לפנות-ערב. רגליו היו תמיד יחפות, והריצות אל הרופא, כדי שיאחה ויתפור חתכים, הפכו לדבר- שגרה. אכן, שובב גדול היה טולי, אך היה גם בעל לב חם ורגיש. כל עניין בעל-חשיבות – היה איכפת לו. הוא היה חבר נאמן ומסור לחבריו הרבים שהיו נכנסים ויוצאים בביתו תמיד. את הוריו אהב אהבה רבה והיה קשור אליהם מאוד. תמיד נהג לחפות על מעשי- שובבותו בנשיקה חמה או בחיבוק שהעניק לאמו ובדברי-פיוס שהשמיע באוזני הוריו, והם סלחו לו על משובותיו. בכל-פעם שרצו לנזוף בו על מעשיו, היה מביא אותם לידי צחוק עד שהניחוהו לנפשו. בעת לימודיו בבית-הספר היסודי היה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. אהבתו לבעלי- חיים והתעניינותו בחקלאות הניעוהו לבקש מהוריו שישלחוהו ללמוד בבית-ספר חקלאי. ואכן, בגמר לימודיו בבית-הספר היסודי נרשם ללימודים בכפר הירוק. לא היה קל להורים, ולא ברצון הסכימו שילדם יעזוב את הבית וילך ללמוד בתנאי פנימייה. אך טולי הצליח לשכנעם, שזו הדרך שהוא בחר בה וכי בית-הספר בכפר הירוק מתאים למבוקשו. טולי אהב מאוד את הכפר הירוק וכל אשר בו. הוא השתלב יפה בחברת הנערים, והחיים בכפר עשאוהו עצמאי ומבוגר ושונה מאוד מאותו ילד שובב שהיה בבית. היה פעיל גם בספורט, בייחוד בכדורסל, והתעניין מאוד בכל הקשור בענף זה בארץ. בזמן לימודיו בכפר הירוק נפטר אביו מהתקף-לב – מאורע זה גרם לו משבר רציני בלימודים. הוא התחבט בין שתי דרישות שתבעו החלטה: האחת – החיים בכפר הירוק והמשך הלימודים בקרב חבריו, והשנייה – החובה לשוב הביתה אל אמו שהתאלמנה ונותרה בגפה, מאחר שאחותו נישאה ועברה לגור מושב מרוחק. לבסוף הגיע לידי הכרעה, עזב את הכפר הירוק וחזר הביתה לגור עם אמא. את לימודיו המשיך בבית-הספר אקסטרני. טולי גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973. שמחתו לא ידעה גבול, כשהצליח להתקבל לחיל- הצנחנים. תמיד קיוה להיות צנחן ביחידה קרבית. אולם, לאחר הטירונות התחיל מאבק בבית עם אמו. האם, לאחר שהתאלמנה, היתה בודדה ומלאת חרדות. היא כתבה מכתבים למפקדיו וביקשה לאפשר לו לשרת קרוב לבית, כל-זאת עשתה נגד רצונו. בסופו-של-דבר לא יכול עוד לעמוד בהפצרותיה והסכים לשינוי תפקידו. הוא המשיך לשרת בחיל-הצנחנים, אך תפקידו הוחלף לנהג. אט-אט למד לאהוב את הנהיגה ואת האנשים ששירת במחיצתם. כנהג עם רכב צמוד יכול היה להיות בבית לעתים קרובות יותר ולהתראות עם אמו. והנה דומה היה, שהכול בא על מקומו בשלום – אך לא לאורך-ימים. באחת מנסיעותיו במסגרת תפקידו היה קרבן לתאונת-דרכים. ביום 31.7.1974 נפצע פצעי-מות, וכעבור ארבעה ימים נפטר. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אם ואחות. אמרה עליו אחותו: "הוא נפל בעת מילוי תפקידו, ומאז אין דבר שיוכל למלא את החלל הנושא שהשאיר אחריו".
