בריברם, יוסי

יוסי, בן רחל וטוביה, נולד ביום א' בתמוז תשי"ד (2.7.1954) בקיבוץ מעגן. הוא למד בבית-הספר היסודי "אשלים" באופקים והמשיך בלימודיו בבית-הספר היסודי במבטחים. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון החקלאי בנחלת יהודה, שליד ראשון לציון. יוסי היה תלמיד חרוץ ושקדן. הוא הצטיין במקצועות ההומניים ובעיקר בספרות. כאשר החל ללמוד בבית-הספר החקלאי נמשך לבו אחר המכונות החקלאיות הכבדות. לדברי מחנכו בבית-הספר בנחלת יהודה, היה יוסי לדוגמא אישית בעבודה ולמופת ביחסי-הרעות שלו. הוא היה רגשן, כתב שירים והלחינם ואף שקד על פיתוח קולו. כן היה בעל חוש הומור וכשרון משחק. יוסי היה שמנמן והליכתו איטית משהו, גופו מוצק וכוחו רב. אהב לעבוד והיה נמרץ, דינמי מאוד ועקשן בעשייתו. תמיד היה חייכן וחברותי ונכון לסייע לחבריו בעת צרתם. עלם טוב לב, שאוזנו קשובה תמיד לכל אדם. מטבעו היה ביישן ושקט, צנוע ונחבא אל הכלים. ישר היה ובעל מצפון והיו בו תום-לב וכנות. הוא רחק מריב וממדון, ועשה ככל שיכול להשכין שלום בין חבריו. יוסי היה בן נאמן ומסור להוריו, דואג למשפחתו ועוזר לאחיו. שלטונות הצבא הסכימו לדחות את גיוסו, כדי שיוכל לסייע לאביו בכלכלת הבית. יוסי גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, הוצב לסיירת "חרוב". הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמה לחבריו בסבילותו הרבה. מעולם לא התאונן על האימונים המפרכים ועל קשיים בחיי הצבא. כשנפגע ברגלו לא סיפר על כך לאיש, משום שחשש שירחיקו אותו מקורס הצניחה. תמיד השתדל שלא להדאיג את הוריו והקפיד לכתוב מכתבים הביתה ככל שיכול. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יוסי בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בסיני. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), פעל יוסי במסגרת כוח שעסק בטיהור דרך מכוחות האויב, ליד תעלת המים המתוקים שממערב לתעלה. בפעולה זו נפגע הזחל"ם שלו פגיעה ישירה, ויוסי נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסף מילא את תפקידו באמונה והיה מקובל על כל חבריו". בית-הספר החקלאי בנחלת-יהודה הוציא לאור עלון לזכרו ובו דברים על דרכו ודברי זיכרונות של מורים ושל ידידים; כן הוקדשו מספר עמודים לדמותו של יוסי בחוברת זיכרון של סיירת "חרוב".