ברטשינסקי, אנדרי

בן יחיד למרה ולאוניד, נולד ביום ד' בשבט תשל"ז (23.1.1977) בעיר סימפרופול שבאוקראינה. סיים את לימודיו בעיר הולדתו, כולל בית-ספר להנדסאים. אנדרי היה חובב ספורט, שיחק בקבוצת כדורגל וכן זכה במקום הראשון בתחרות אגרוף לנוער באוקראינה. ביולי 1995 עלה ארצה לבדו, ללא הוריו. תחילה התגורר בקיבוץ מגן, ולאחר חצי שנה עבר לאילת, שם עבד כמלצר בבית-מלון. בשנת 1997 עלו הוריו לארץ והמשפחה עברה להתגורר בחיפה. בסוף אוגוסט 1997 התגייס אנדרי לצה"ל. לאחר שסיים אולפן צבאי ואימוני טירונות חי"ר, שובץ אנדרי, לבקשתו, כלוחם בגדוד 13, גדוד 'גדעון' של חטיבת 'גולני'. אנדרי היה מרוצה מאוד משיבוצו ואהב את השירות הקרבי ואת חבריו ליחידה. גם מפקדיו וחבריו למסלול ביחידה מציינים את תפקודו הנאות כלוחם, ואת המיומנויות החברתיות הגבוהות שלו. הוא היה בעל כושר מנהיגות, פתיחות חברתית ויכולת להתחבר בקלות לבני אדם, עד כי רבים ביקשו את קרבתו. אנדרי מעולם לא התלונן על קשיים. כחודשיים לפני מותו, בעקבות תרומת דם, התגלה בגופו נגיף, מחולל מחלת הצהבת. הוא עבר בדיקת תפקודי כבד, שהראתה הפרעה קלה בתפקוד. כתוצאה מכך הומלץ על קביעת פרופיל רפואי 24 זמני, ויציאה לחופשת מחלה של חצי שנה, בהשגחה רפואית. אנדרי הרבה לדבר על רצונו לשוב ולשרת ביחידה, ולסיים את המסלול כלוחם בגדוד בגולני, לאחר שיהיה כשיר לכך מבחינה רפואית. ביום א' בתשרי תשנ"ט (20.9.1998), נפל אנדרי בעת שירותו והוא בן עשרים-ואחת. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים. מתוך מכתב התנחומים למשפחה של הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז: "אנדרי, זכרונו לברכה, תואר על ידי מפקדיו כחייל למופת, שהפגין משמעת עצמית בעת מילוי משימותיו. אנדרי בלט ברמה אישית גבוהה ובמקצועיות, והיה אהוד ומקובל על מפקדיו וחבריו כאחד." מתוך מכתב התנחומים למשפחה של רב-סרן תמיר, מפקד היחידה: "אנדרי היה לוחם מעולה ומקצועי, בלט בכושר מנהיגות והיווה דוגמה ומופת לחבריו לפלוגה, ובמיוחד בקרב חבריו העולים החדשים. בפעם האחרונה בה שהה אנדרי בגדוד, אמר כי היה שמח להמשיך ולשרת בגדוד יחד עם חבריו לפלוגה. משאלה זו, כמו גם דרכו, תסמן עבורנו את הדרך אשר לאורה נחנך את דור ההמשך."