ברזני, מאיר

בן תקוה ואבנר. נולד ביום כ"ה באלול תשל"ח (27.9.1978) בתל-אביב. ילד ביישן שחיוכו מאיר ומקרין מחומו על הסביבה. מאיר החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "צבי שפירא", צעד לחטיבת-הביניים "עירוני א'" בתל-אביב והמשיך את לימודיו במכללה לחינוך טכנולוגי ומדעי "אורט תעשייה אווירית" בלוד, שם למד במגמת מכשור ובקרה. משם המשיך לכיתה י"ג בבית-הספר "אורט רחובות", לקבלת תעודת "טכנאי חשמל מטוסים". מאיר צמח וגדל והיה לנער-גבר גבה קומה, נחמד, מבין ובוגר באופיו, עמוד התווך של משפחתו וביתו. הוא ניחן בשקט נפשי שהילך קסם על כל סובביו וניכר ביכולתו המיוחדת והאצילית להפוך כל דרך קשה לקלה. מסירות אין-קץ הייתה מתכונותיו המובהקות: תמיד אהב לעזור ולתרום וידע להשרות על חבריו אופטימיות ושלווה. מאיר היה ידוע באהבתו הרבה למשחק הכדורת (באולינג) בו הצטיין. היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" וכמו בכל תחום בחייו, גם כאן גילה נאמנות רבה וליווה את הקבוצה במשחקיה. מאיר התגייס לצה"ל בסוף חודש יוני 1996 וכהמשך ישיר ללימודיו הוצב בחיל האוויר. הוא שירת בטייסת מסוקי קרב בבסיס "פלמחים", ושימש בתפקיד שהוכשר אליו – חשמלאי מסוקים. בטייסת התבלט כחייל בעל מוטיבציה גבוהה ומוסר עבודה גבוה וכאדם שקט וצנוע, ממושמע ונעים הליכות. מאיר אהב את הטייסת ואת מפקדיה וחשב על קריירה צבאית ארוכה, אולם לא זכה להגשים את תכניותיו. מאיר נפל בעת שירותו ביום י"ט בסיוון תשנ"ח (13.6.1998) בתאונת דרכים שאירעה בצומת מסובים. בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר הורים ושלושה אחים – ליאור, משה ורועי. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. באיגרת תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק: "מאיר תואר על ידי מפקדיו כחייל ממושמע ובעל יכולת אישית גבוהה, שבלט בכישרונו ובשקט נפשי. מאיר הפגין גאווה ומוטיבציה גבוהה להמשך שירותו הצבאי והקרין מסירות אין-קץ לסובבים אותו בכל עת. זכרו יהיה נצור בלבנו תמיד". בני משפחתו כתבו לזכרו: "גם כעת, שנים לאחר לכתו, אנו עדיין רואים וחשים את אותו היום הכואב בו אירע האסון שאיבדנו את מאיר, ניצן שנקטף טרם זמנו. את מאיר ננצור בלבנו לנצח והוא ילווה אותנו תמיד במחשבותינו ובמעשינו. האובדן והגעגועים רק גדלים בחלוף השנים וחיי המשפחה מאז יום האסון השתנו מקצה לקצה ולעולם לא יהיו כפי שהיו בהיות מאיר עמנו".