ברזילי, יובל

יובל, בן שרה ושמואל, נולד ביום כ' בכסלו תש"ב (25.11.1941) בקיבוץ מחניים, ומגיל צעיר מאוד טעם את טעמה המר של המלחמה. הוא נולד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ולאחר שנים מעטות פרצה מלחמת השחרור. מחניים הופגזה קשות ויובל ושאר הילדים הצטופפו בשוחות. כשהחמיר המצב פונו לחיפה. לאחר הפסקת האש חזרו הילדים למשק והתחילו בלימודים סדירים. אך לא עבר זמן רב ופילוג פקד את התנועה הקיבוצית והוא נטלטל ממקום למקום. זמן קצר למד בחיפה ואחר-כך בכפר-חסידים, עד שעבר עם משפחתו לקיבוץ גבת. אז היה יובל בן שתים-עשרה והמעברים הרבים השפיעו על לימודיו. בהמלצת הנהלת בית-הספר נשלח ללמוד בבית-הספר החקלאי בכפר-גלים ושם מצא את מקומו. הוא היה ילד יפה-תואר, מלא חיים ושובב. איש לא יכול לעמוד בפני קסמו למרות שובבותו והכל אהבוהו. אולם מלחמת השחרור נתנה אותותיה בו והוא התבגר בן לילה ונהיה הגבר המעודד את האם, בהעדרו של האב, שנשלח בתפקיד ייצוג מחוץ למשק. כנער שהתחנך על ברכי התנועה הקיבוצית היה חדור אהבת הארץ והאדמה. הוא אהב את חיי המשק ואת עבודת האדמה והיה עובד מצטיין. הוא היה נער חברותי וטוב-לב. אהבתו הגדולה הייתה נתונה לבעלי-חיים ומשחר נעוריו נמשך לדיר ולרפת והיה מבלה שעות במחיצת הכבשים והפרות או יוצא עמן למרעה. את שעות הפנאי שלו הקדיש לספורט, בעיקר למשחק הכדורסל, או לבילוי בצוותא ושירה עם חבריו הרבים. הוא היה קשור מאוד להוריו והיה אח דואג ומסור לאחיותיו. יובל גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1959 והצטרף עם בני כיתתו לנח"ל. כשהיה בקורס מ"כים, נפצע קשה מפליטת כדור של חבר לנשק. זמן-מה ריחף בין החיים והמוות, אך לבסוף התגבר, יצא מכלל סכנה והחלים. אולם בריאותו נפגמה ושוב לא היה כשיר לשרת ביחידה קרבית. הדבר גרם לו עגמת נפש רבה, שכן ייחס חשיבות רבה לשירות בצבא ושאף לתרום את חלקו ולהתקדם בשלבי הפיקוד. הוא התעקש להמשיך לשרת בצה"ל ונשלח לקורס חובשים. בתפקיד זה יכול לבטא את אהבתו לאדם ואת נכונותו לעזור לזולת. הוא מילא את תפקידו באחריות ובמסירות והיה אהוד על מפקדיו ועל חבריו ליחידה. במשך תקופת שירותו הקפיד שלא להדאיג את הוריו שחרדו לשלומו והרבה לכתוב הביתה ולהרגיעם. בשנת 1963 השתחרר יובל, שב למשק והחל לעבוד בענף המטע. בשנת 1966 יצא לשנת שירות בקיבוץ גזר כדי לעזור בהקמת ישוב קיבוצי חדש. שם התגלה יובל במלוא יכולתו. הוא היה מעורה בכל שטחי החיים במשק ובמידה רבה אף כיוון אותם והיה כעין "מוכתר" המקום. הוא קלט גרעינים חדשים, הדריך אותם בעבודה החקלאית, אירח אותם בחדרו ובשעת הצורך היה גם לבורר ושופט. ברוחו הטובה ובהתלהבותו הדביק את כולם בלהט העבודה והם עבדו עמו ללא חשבון וזמן. הוא היה פעיל במזכירות ובוועדות השונות וארגן את חיי הספורט ואת חיי התרבות. בשנת 1969, התפזר הגרעין בגזר ויובל שב למשקו והחל בעבודה בענף הרפת. שם שב ונפגש עם בעלי-החיים שאהב, עבד במסירות והיה גאה בכל הישג בענף, כאילו זה הישג אישי שלו. הוא השתלב בחיי המשק ופעל בשטח הקולנוע והספורט והיה אחראי על הציוד הספורטיבי במשק. שעות רבות מזמנו החופשי הקדיש לעיסוק זה ועשה יותר מהמוטל עליו. בקביעות התנדב להסיע את הבוגרים ואת הנערים למשחקי הכדורסל ואת הילדים לאימונים ולתחרויות שחייה וכאשר נעדר המאמן, מילא גם את מקומו. בשנת 1972 נשאלאישה את גילה ויחד הקימו בית חם ומלא אהבה. לעיתים מזומנות היה נקרא לשירות מילואים ולאחר מאבק עיקש, הצליח לשפר את הפרופיל הרפואי שלו, לעבור קורס חובשים קרביים ולהשתתף במלחמת ששת-הימים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים השתתף יובל עם יחידתו בקרבות הבלימה ברמת הגולן. ביום י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973), יצא לטפל בפצועים תחת הפגזה כבדה באזור מזרעת בית-ג'אן ושם נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ יפעת. השאיר אחריו אישה, הורים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יובל זכרונו לברכה, שירת ביחידתנו, יחידת תותחנים, כחובש. הוא נפל בעת שטיפל בפצועים תחת אש. מפקדיו וחבריו היו תמיד שבעי רצון ממנו. היה חברותי, אהוד ואהוב על כולנו". קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו; כן הוציא הקיבוץ לאור חוברת על בני המשק שנפלו בקרב, וביניהם יובל ז"ל.