ברזילי, גלעד
גלעד (גילי), בן שושנה ומרדכי נולד ביום כ"ד בטבת תשי"ג (19.1.1953) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "אילנות" ברמת-אביב, אחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון העירוני ד' במגמה המתמטית-אלקטרונית וסיים את לימודיו בבית-הספר טאפט בלוס-אנג'לס שבקליפורניה. בבית-הספר היסודי היה תלמיד מצטיין. הוא נמנה עם חברי הוועדות השונות בבית-הספר והשתתף בארגון מפעלים שונים. לדברי מחנכו היה אהוב על מוריו ועל חבריו. רצון העשייה פיעם בו תמיד, והוא היה נכון תמיד להושיט יד לחבר ולתת כתף לכושל. ברשימותיו בעיתון בית-הספר ניכרו אותות של הגות מבוגרת. בבית-הספר התיכון היה חבר מועצת-התלמידים של בית-הספר וחבר מועצת-התלמידים המרכזית של עיריית תל-אביב. בשנת 1969 נסעה משפחתו לארצות-הברית. למרות הקשיים שהיו לו בבואו שמה, קשיי שפה והיקלטות בחברה, התאקלם עד מהרה, רכש לו חברים רבים וסיים בהצלחה רבה את לימודיו בבית-הספר התיכון. מורהו כתב עליו, שהיה תלמיד חרוץ ושקדן, נבון ומתמיד ובחר ללמוד בקורסים הקשים ביותר. גלעד היה חבר בתנועת הצופים, שימש כמדריך וכחבר בוועדות שונות ונטל על עצמו תפקידים ארגוניים שונים. בכל אלה הצטיין ביזמה ובמסירות ללא גבול. הוא היה חובב ספורט והצטיין בריצה ובכדורסל; כן הרבה לצלם ולהקדיש מזמנו הפנוי לטיולים ולסיורים ברחבי הארץ. הוא נמנה עם חניכי הגדנ"ע והיה חניך מצטיין בקורס מ"כים של הגדנ"ע. גלעד אהב את משפחתו, היה בן נאמן ומסור להוריו ובעל ערכים מוסריים ואישיים נעלים. הוא היה ישר, הגון ועדין נפש, הצטיין באהבה, בחום ובהבנה לכל אדם, וניחן בכנות, באורך רוח ובסובלנות כלפי הזולת. מטבעו היה צמא דעת וביקש תמיד ללמוד דברים חדשים ולהכיר אנשים חדשים. פניו היו חביבות והוא ידע תמיד לחייך, גם ברגעים של מצוקה. בתקופה שעשה בארצות הברית למד באוניברסיטה של לוס-אנג'לס בקליפורניה. גם בימי הלימודים, עסק הרבה בפעולות למען ישראל וסייע לארגונים היהודיים שם בעבודתם. חברו מימי הלימודים באוניברסיטה כתב עליו: "גלעד היה עקבי במעשיו. הוא היה גאה על יהדותו ועל ישראליותו. הוא הקדיש מאמצים רבים כדי להצטיין בלימודיו, ולהרים בדרך זו את קרן ישראל וכבודה". גלעד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והתנדב לסיירת שריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מש"קי סיור ובקורס לנהגי נגמ"ש. מפקדו בסיירת העיד עליו, שהייתה בו תעוזה ותושייה בכל מצב. הוא ניחן בכוח גופני רב, במסירות ובדבקות במטרה. מעולם לא תבע מזולתו אלא מעצמו בלבד. חבריו בסיירת כתבו עליו: "הוא היה מעין סמל ודוגמא לחבריו, בכוח הרצון הכביר שלו ובמזגו הטוב. הוא היה חייל מעולה, מסודר ונקי. גלעד היה חבר טוב וידיד נאמן. הוא ידע להתחבב על הכל. הייתה בו כנות של אדם שפיו ולבו שווים". במלחמת יום-הכיפורים השתתף גלעד בקרבות הבלימה נגד הסורים בחזית רמת-הגולן. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), בקרב בכפר בוקעתה נפגע הנגמ"ש שלו בירי מן המארב והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "גלעד היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא מילא את תפקידו בדרך הראויה לציון מיוחד, תוך הקרבה וחירוף נפש". הוריו נטעו לזכרו יער בהרי ירושלים ותרמו כסף למלגה, שתוענק לתלמיד באוניברסיטת תל-אביב מדי שנה בשנה, בעבור הצטיינות בלימודים; חטיבה 7 הוציאה לאור ספר ושמו "נעורים בסיירת". בספר כלולים דברים לזכר חללי החטיבה, וגלעד בתוכם.
