ברוש (הרוש) רפאל (“רולי”)

בן יוסף וג'נט. נולד ביום כ"ח באב תש"ה (7.8.1945) בקהיר, בירת מצרים. בשת 1952 עלתה משפחתו לארץ, להתישבות חקלאית. למד בבית הספר היסודי "גדרות" שבמרכז הכפרי עשרת, ובבית הספר המקצועי "אורט" ברחובות. הוא היה אהוב על כל מי שהכירו וביחוד על הוריו, שדאגו לו תמיד, טיפחו אותו ושאפו לראות בו לא רק בן יקר כי אם גם אדם, חבר ושותף במשק. זה הדבר שאפיין את רפאל – האדם שבו. בשתי תכונות הצטיין תמיד בבית הספר: בחריצות ובנכונות לעזור לזולת. הוא היה חרוץ בעבודה ולא נח ולא שקט עד שסיים מלאכתו עד סופה, ביעילות ובדייקנות. בראשית אוגוסט 1963 גויס לצה"ל. שלוש שנים עשה בשירות חובה ולאחר שנת חופש חזר והצטרף לצבא הקבע. הצבא משך את רפאל מאוד, כי הוא רצה לחיות למען מטרה. בזכות מרצו ועליזותו ידע להתחבב על כל חבריו. הוא אהב את הצחוק והשמחה וידע להתגבר על כל המכשולים מתוך אורך רוח וסבלנות, שכן אהב את החיים וידע לנצל אותם. בתקופת שירותו הראשונה השתלם בקורסים אחדים ואחרי כן הוטלו עליו תפקידי הדרכה. כבר בראשית דרכו התבלט ביוזמתו וביצר הפעולה שבו. ההדרכה הייתה בעיקר עיונית והוא לא מצא בה עניין רב, כיון שלא הייתה בה עבודת כפיים. הוא הרגיש שיש בכוחו לתת יותר מזאת ועבר לשרת בקו הראשון. לאחר שהלך לקורס קצינים ועבר את ההשתלמות המוקדמת, חזר להשתלמות חילית ואז שוב התבלט כושר המנהיגות שלו. כושר זה היה בעוכריו. הוא הודח מן הקורס עקב מקרה אשר לא היה לרפאל חלק בו, אך בכל זאת נשא באחריות, כמנהיג החבורה. הוא סירב לוותר בעניין שידע כי הצדק עמו. בשירותו הצטיין במרצו וביכולתו ובמשך שלושת חודשי שירותו בסיני, עשה רבות ואף תיכנן תכניות לעתיד. רפאל זכה לעשרים ימי חופשה לרגל נישואיו, בהם נכח הרמטכ"ל דאז רב-אלוף חיים בר-לב (בתשעה ביולי 1970) אך זמן קצר לאחר נישואיו, ביום י"ד באלול תש"ל (15.9.1970) נפל רפאל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגדרות. מחנכו ב"אורט" ציין אותו, לאחר נפלו, על יושר לבו וזכורים לו בירורים בכיתה כאשר כל החבר'ה סמכו על דעתו וקיבלו כל מה שהוא אומר. המטה הכללי של צה"ל שלח למשפחה תעודת הוקרה וכבוד, לזכרו של בנם: "סגן משנה רפאל ברוש, אשר שירת בשירות הקבע בצה"ל, ראה את שירותו כשליחות ונשאה במסירות ובאהבה; נכון ומסור תמיד הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. – – – בנפלו הקריב את חייו במערכה הגדולה והארוכה למען חירות ישראל. זכרו יהיה נצור עמנו, יחד עם זכרם של כל גיבורי צבא הגנה לישראל". מפקד היחידה כתב במכתב תנחומים לרעייתו: "הוא שירת תחת פיקודי כארבעה חודשים ותוך תקופה קצרה יחסית התחבב על מפקדיו ופקודיו בזכות אישיותו והבעת פניו החיננית. רפי היה קצין טוב. היה אחראי ומסור לתפקידו. פקד על יחידה עצמאית מרוחקת, אי שם בסיני, והתגלה בה כבעל נסיון, ידע וכושר פיקוד מצויין. לא כל קצין מגיע לתפקיד אחראי ועצמאי כפי שרפי זכה לו. רפי הוא האבידה הגדולה ביותר שיכולת את ויכולנו אנו לאבד – – -". ההורים הוציאו חוברת לזכרו, המכילה, פרט לצילומים, רשימות של משפחתו, חבריו, ועוד.