ברור, רפאל

רפאל, בן וידה ויוסף, נולד ביום כ"ח באדר ב' תשי"ד (2.4.1954) בפולין ועלה ארצה בשנת 1960. את לימודיו היסודיים סיים בצפת, שבה התגורר עם הוריו, ואחרי כן עבר לבית-הספר החקלאי בנהלל, שם למד עד הגיעו לגיל שש-עשרה. כאשר עקרה משפחתו לתל-אביב, השתלם רפי בבית-הספר למכונאות רכב בפנימייה הצבאית של חיל חימוש. מלאכת יד הייתה תחביבו העיקרי של רפי. חדרו היה מלא גילופי-עץ מעשה ידיו, ובחדרים אחרים בבית-הוריו, נותרו שולחנות-עץ מרהיבים, לוח שחמט אומנותי וקישוטים אחרים, כמצבה אילמת לכשרונו היוצר של רפי. נוסף לתחביב זה, הקדיש רפי שעות ארוכות לטיולים בחיק הטבע, לדיג ולטיפול בכוורת הדבורים של אביו. החינוך הציוני הנאמן שקיבל רפי בבית, עיצב את אופיו. כבר במלחמת ששת-הימים, כאשר היה בן שלוש-עשרה בלבד, הסביר להוריו: "היות ואנו רוצים ארץ משלנו, אנו מוכרחים להילחם. כל אחד חייב לתת את המקסימום במקום שבו הוא נמצא.." בגרותו הנפשית והשקפתו המציאותית, עזרו לו להתגבר גם על האסון שפקד אותו באותה תקופה, כאשר נפטרה אמו. רפאל התגייס לצה"ל במחצית אוגוסט 1972 ולאחר שסיים את אימוני הטירונות, הוצב בחיל החימוש. שירותו הצבאי עבר עליו רובו בסיני, שם עבד בסדנאות לתיקון רכב משורין. הוא היה אחד המצטיינים בידע הטכני שלו ומפקדיו וידידיו כינו אותו בשם "רפי בעל ידי-הזהב". רפי עשה ככל יכולתו ואף יותר מכך בכל מקום שנשלח שמה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נתן את חלקו במלחמה הכבדה, כפי שהכתיב לו מצפונו: "אם רוצים אנו ארץ משלנו, צריך להילחם". ביום י"ז בחשוון תשל"ד (12.11.1973), נפל בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב ואח. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחתו השכולה, כתב מפקדו: "בנכם היה חייל מסור, נאמן לעבודתו ומקובל על חבריו ליחידה". מאמר-הספד לזכרו של רפי פורסם בחוברת "מבע", הביטאון הפנימי של ארגון עובדי הסוכנות היהודית, שם עבד אביו.