ברונשטיין, ברוך

בן אסתר ואברהם, נולד ביום א' בטבת תש"ו (5.12.1945) ברוסיה. אחרי מלחמת העולם השנייה עברו הוריו לגרמניה, ובשנת 1948 עלו לארץ. המשפחה הועברה למעברה בכפר שלם, שבתל-אביב. שנה אחת התגוררה המשפחה בצריף, עד שהועברה לבית ישן בכפר. ברוך סיים בהצטיינות את בית-הספר היסודי "גולומב" בכפר שלם. המורים ראו בו ילד כשרוני, שקט ומופנם. שנתיים הוא למד בבית-הספר התיכון, עירוני א', בתל-אביב, ומשם עבר לפנימייה הצבאית של חיל-השריון בצריפין. הוא היה חובב ספורט, וחמש שנים שיחק כדורגל ב"מכבי-מונטיפיורי" בתל-אביב. ברוך אהב מוסיקה, והיה לו אוסף תקליטים גדול של שירי ארץ-ישראל ושירי עמים. הוא היה ידידותי לחבריו, הרבה לארח אותם בבית-הוריו וחבריו הכירו אותו כנעים הליכות, וישר. ברוך היה מסור להוריו, ועזר לאביו בעבודתו בבית-מלאכה שהיה לו ביפו. את שירותו הסדיר התחיל ברוך בשנת 1963, בהיותו בן 17, עם סיימו את לימודיו בפנימייה. הוא שירת בחיל-החימוש, והגיע בו לדרגת רס"ר. בשנת 1967 התנדב ברוך לצבא הקבע, ועד שנת 1978 – במשך שמונה שנים – שירת בסדנה של החיל, עד שהועבר לקורס קציני חימוש. בשנת 1978 הוא קיבל דרגת סגן ושירת כקצין חימוש בחטיבת מילואים, שנתיים לאחר מכן עלה לדרגת סרן. ברוך ביקש לפקד על יחידה בחטיבה סדירה, ומשנת 1981 היה קצין חימוש בחטיבת שריון. פקודיו סיפרו עליו שקרוב היה להם כאב וכחבר טוב. הוא דאג לצרכיהם, הקטנים כגדולים. בימי מלחמת יום-הכיפורים שירת ברוך עם יחידתו, ששימשה כחולייה טכנית בגיזרה המזרחית, הירדנית. במלחמת שלום הגליל הוא היה קצין חימוש חטיבתי בשריון. מפקדיו ציינו אותו בשירותו במלחמה: "בעל מקצוע מעולה, במלחמה נתגלה כיעיל מאוד, בעל כושר ביצוע גבוה, אחראי". זמן קצר לפני שנפל הועלה לדרגת רב-סרן. ביום ט"ז בתשרי תשמ"ג (3.10.1982), חזר ברוך מחופשה קצרה ליחידתו בלבנון. בדרך, ליד הכפר עלי, הותקפה השיירה שנסע בה ממארב שהציבו מחבלים בתוך סבך עצים. ברוך נפגע ונהרג. בן 37 שנים הוא היה בנופלו. שר הביטחון אריאל שרון כתב למשפחתו: "ברוך היה חייל מסור ומפקד מצוין, סמל היושר והצניעות, נעים הליכות". מפקד יחידתו כתב עליו: "הוא היה לי ויהיה עבורי סמל של מסירות ואחריות, של יושר וצניעות. הוא ישאר לנו כמופת ודוגמה". ברוך הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחולון. הוא הניח אחריו אשה, בן ובת, אם ואח