ברון, משה

בן שושנה-בלומה וישראל, נולד ביום ז' בחשוון תרע"ג (18.10.1912) בעיר האליץ, מזרח גליציה. במלחמת-העולם הראשונה מתו הוריו במגפה והוא ואחיו גדלו ונתחנכו בבתי קרובים. הוא מאס באכילת לחם חסד, החל לעבוד כחשמלאי בלבוב ומנעוריו נשא בעול מלחמת הקיום. בהיותו בן 14 הצטרף לקן "השומר הצעיר" והיה מסור מאוד לערכי תנועתו. משה עבר הכשרה במפעל אריגת שטיחים בעיר קוסוב ואחר-כך בעיר סוסנוביץ ונשא מחסור ועמל ברוח טובה ובמסירות. משעלה לארץ ב-1938 הצטרף לקבוצתו בנתניה והיה מטובי העובדים בפרדסים. משהתנחל עם הקבוצה ביד מרדכי נטה שכם לכל עבודה קשה בבניין ובמשק ואחר-כך בריכוז העבודה בבית-החרושת "שמר" של המשק, ענף שהגיע בו לידיעה יסודית ונשא באחריות לניהולו. הוא לא ידע גבול במאמציו למען ביסוס עתידו של המשק ומתוך שהחמיר בדרישות מעצמו נענו חבריו בהבנה גם לדרישותיו מהם. בנוסף לעבודתו בבית-החרושת תרם למשק גם בעבודה במקצועו הקודם, בחשמלאות. כחבר ה"הגנה" התמחה במקלענות ובחורף תש"ח נטה שכם לאימונים, לעבודות חפירה ולביצורים. משהחלה הפלישה המצרית השתתף בהגנת המשק. ביום י' באייר תש"ח (18.5.1948), בעת הרעשה מצרית כבדה על הקיבוץ ותוך הרגעת החברות הנסערות, נפגע מרסיס פגז-מרגמה בראשו ונפל. בין ראשוני החללים במקום. משה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ יד מרדכי. השאיר אחריו אישה ושתי בנות.