ברומברג, משה

בן חיה ואברהם, נולד בחודש טבת תרע"ח (ינואר 1918) בעיר אוסטרוב-מזובייצק, פולין. אחרי סיום לימודיו בבית-הספר העממי יצא לווארשה ולמד שם נהגות, עד שפרצה מלחמת-העולם השנייה ועברו עליו ימי המצור וההפצצות שפקדו את וארשה העיר. עם הכיבוש הגרמני יצא ברגל לעיר-הולדתו ומשם עברו הוא ובני המשפחה לשטח הכיבוש הסובייטי, לעיר סלונים. כשהחלה התקפת-הבזק על ברית-המועצות היה רחוק ממשפחתו ולא הצליח לחזור לסלונים, שהיתה כבר מוקפת קלגסים נאצים. במשך שנות המלחמה עבד כנהג בברית-המועצות. עם תום המלחמה חזר לפולין ושם נודע לו כי אביו, אמו, אחיו ואחותו אבדו ואינם. בדרך נדודים במחנות גרמניה ואיטליה הגיע לארץ באוניית-המעפילים "כתריאל יפה", שנתפסה על-ידי הבריטים ונוסעיה הוגלו לקפריסין. ביום 30.12.1946, לאחר שישב חצי שנה בין גדרות-התיל באי הגירוש, עלה שוב לארץ והושם במחנה-העצורים בעתלית, משם הועבר למחנה קריית שמואל ושוחרר ביום 15.3.1947. בארץ מצא מקרובי משפחתו, שקיבלוהו בזרועות פתוחות. משה נתקבל לעבוד בחברת-החשמל והיה מאושר בעבודתו. בבפרוץ מלחמת-העצמאות השתתף כחבר ה"הגנה" בשמירת שכונות הספר של תל-אביב. ביום ו' בשבט תש"ח (17.1.1948) נקרא לשמירה בשכונת שפירא והוטל עליו לדווח על כל רכב צבאי בריטי שיתקרב למקום. באמצע היום, בצהריים, פגע בו קליע מרובהו של צלף ופילח את חזהו. משה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת יצחק.