בן מיכל ודוד. רועי נולד בירושלים ביום ג' בניסן תשנ"א (18.3.1991), בן בכור להוריו ואח בכור של אור ודרור. רועי היה הבן הבכור והנכד הראשון משני הצדדים, ולידתו לוותה בהתרגשות ובשמחה גדולה במשפחה כולה. הוא נולד בירושלים ושנותיו הראשונות עברו עליו בעיר זו. רועי גדל מוקף באהבה, סיפרו הוריו, בגיל שנה וארבעה חודשים כבר דיבר באופן שוטף ובדרך כלל מיעט לישון והירבה לשחק. כשהיה רועי בן חמש שנים וחצי עברה המשפחה – ההורים, רועי ואחיו אור בן השלוש – לרעננה. ברעננה נולד כעבור כשנה האח הצעיר, דרור. סיפרו צפי ויוסי, הסבתא והסבא: "והנה אתם שלושה, ואנחנו כבר סבא וסבתא מנוסים והבית מלא צחוק וצלצולים. ואתה רועי שולט בעניינים, ויש לך היכולת מגיל צעיר להוביל ולשכנע את כולם בדרכך ללכת, הרי אתה הבכור בין האחים … אתה מנצל עד הסוף את קרבת המגורים לביתנו ובכל הזדמנות של לחץ או מתח וסתם לכייף אתה מתייצב, מתמקם על הספה הירוקה בסלון להעביר עוד לילה שקט בביתם של סבתא וסבא". היחסים במשפחה, בין רועי לאחיו הצעירים, היו תמיד טובים מאוד. גם משבגרו רועי ואור, שהפרידו ביניהם בסך הכול שנתיים, הם הירבו לבלות ביחד. רועי למד ברעננה. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי "דקל", המשיך לחטיבת ביניים "יונתן" ובכיתה י' עבר ללמוד בתיכון "מור – מטרו ווסט". כעבור שנה עבר ללמוד בתיכון "אנקורי", ובו סיים י"ב כיתות. "הלימודים לא היו בראש מעייניו של רועי", סיפרו בני המשפחה, "אך מבחינה חברתית תמיד הוא היה המרכז. תמיד היה מוקף בחברים רבים ורועי הוא שהיה דואג לכל הבילויים. בית המשפחה היה תמיד מלא בחברים, שהפכו לחלק מהבית – אכלו, ישנו ובילו שם". והוסיפו הסבא והסבתא: "גם ביתנו הפך למקום מפגש עם החברים, שבשמחה מנצלים ונהנים מהבית, מהגן, מהחצר הגדולה וכמובן מהטרמפולינה". כשהיה רועי בן שמונה-עשרה הוא עבר להתגורר בדירה משלו מעל בית הסבים, ומאז בית זה היה למרכז הבילויים של החבורה. מגיל צעיר נתגלה אופיו של רועי – דעתן, סקרן ועקשן, אדם שיודע לעמוד על דעתו, להשיג את שלו ולשכנע את הסביבה בצדקתו. רועי אהב מאוד לבלות עם משפחתו ועם החברים, אך אהב גם שעות של שקט שהיה מארגן לעצמו. בבית הוא נהג לשמוע מוזיקה מכל הסוגים, ואף לימד את עצמו לנגן בגיטרה ובפסנתר. מאז שהיה ילד אפיינה את רועי אהבה גדולה לחיות למיניהן. לאורך השנים הוא גידל בבית זוחלים שונים, ביניהם נחשים, טרנטולות, עכבישים וחרדונים. רועי הפגין אהבה מיוחדת לכלבים – בגיל צעיר הוא השתתף בקייטנה שהנושא שלה היה אילוף כלבים, וכשהיה בן עשר הוא בחר את הכלב שמאז גדל בבית המשפחה. עם השנים רועי פיתח אהבה למטבח ולאמנות הבישול. הוא ידע לבשל, הירבה לאלתר הכנת מאכלים שונים ולא פעם, סיפרו בני המשפחה, היה ניגש למטבח באמצע הלילה ומבשל להנאתו. בהיותו בתיכון גילה רועי את ספורט האקסטרים לסוגיו והירבה לעסוק בכך – צנח במצנחי רחיפה, גלש בסקייטבורד ועוד. בטיולי המשפחה ברחבי העולם הוא בילה בפארקי שעשועים במתקנים המפחידים ביותר, ובטיול בתאילנד הוא רכב על אופנוע ים במזג אוויר סוער בהנאה רבה. בתום לימודיו התיכוניים ולקראת גיוסו לצה"ל הבין רועי שהוא צריך להיפרד משיערו הארוך. הוא הסתפר, ואת השיער הארוך שליווה אותו שנים תרם בשמחה לעמותה המסייעת לחולי סרטן. ביום 12.11.2009 התגייס רועי לצה"ל. הוא שירת בחיל המודיעין, כסמל מבצעים במטה יחידה 8200. "למרות הקושי שהיה לו עם מסגרות", כתבו בני המשפחה, "הוא נתן מעצמו לתפקיד וביצע אותו בצורה מצוינת. מפקדו, מפקד הבסיס, העריך אותו מאוד. רועי יצר קשרים מאוד טובים עם החברים, ואפילו עם הרס"ר". בעת שירותו של רועי התגייס לצה"ל אחיו אור והתנדב לתפקיד קרבי. רועי היה גאה מאוד באחיו, תמך בו ועודד אותו במהלך הזה. מפקדו הישיר של רועי סיפר על שירותו: "תמיד הגעת לבסיס עם חיוך ואת תפקידך ביצעת על הצד הטוב ביותר. תמיד ידעתי שאני יכול לסמוך עליך כחייל אחראי, מקצועי ודעתן. ביצעת את עבודתך בחמ"ל במסירות רבה ואף טיפחת וחינכת את החיילים החדשים. אני יכול להעיד שהם ראו בך דמות לחיקוי. אך יותר מכול בלטה אצלך תכונת הנתינה והמסירות לחבריך. תמיד שמרת עליהם ועל צרכיהם בקנאות, גם אם היית צריך לשלם מחיר באופן אישי. אני נזכר איך כשהיית חולה עם חום גבוה הפצרתי בך לצאת הביתה ולנוח, ואתה לא היית מוכן כי ידעת שאחד מחבריך יצטרך להגיע במקומך. ערך החברות היה כנר לרגליך". סיפר תת-אלוף נדב, מפקד הבסיס בו שירת רועי: "רועי מילא את תפקידו, כמו גם משימות ותפקידים אחרים אשר הוטלו עליו, במסירות רבה. במהלך תקופת שירותו ביחידה כבש רועי את ליבותיהם של מפקדיו וחבריו. נכונותו לסייע ולעזור, להתגייס לכל משימה ולהטות כתף בכל עת ולכל צורך הייתה לסימן ההיכר שלו, כמו גם סבר הפנים החייכני, החברות והתמיכה שהעניק לסובבים אותו. נזכור את רועי כאדם אופטימי, מלא אמונה ושמחת חיים, ובעל יכולת מנהיגות והובלה יוצאת דופן". בזמן שירותו, כשהיה רועי כבן עשרים הוא פגש את מאי, שהייתה לחברתו האהובה. אחרי זמן מה היא עברה לגור איתו בדירתו ברעננה והייתה לבת בית במשפחתו של רועי. השניים, סיפרו בני המשפחה, אף החלו לתכנן תכניות לעתיד. בשבוע שלפני נפילתו חגג רועי את יום ההולדת שלו: בבית המשפחה נערכה ארוחה גדולה, בהמשך לבקשתו הם בילו במסעדה, ובשבת 17.3.2012 בערב יצאו רועי ומאי לחגוג עם חבריהם. בשובם מהבילוי ישב רועי לשוחח עם סבו, ואז עלה לדירתו לישון. ביום ראשון בבוקר, יום הולדתו, רועי שוחח בטלפון עם מפקדו. סיפר המפקד: "ביום רביעי האחרון ראית אותי בחמ"ל וביקשת להזכיר לי שביום ראשון יש לך יום הולדת ושאתה מצפה לקבל ממני טלפון. הבטחתי להתקשר, וכך היה … התקשרתי. אתה ענית וסיפרת לי איך ביליתם אתמול בלילה. גם סיפרת שהיום תצאו שוב". אחרי השיחה החל רועי להתכונן לקראת נסיעה לחופשה בצימר עם מאי. כעבור דקות אחדות הוא התמוטט ונפטר. רועי נפל בעת שירותו ביום כ"ד באדר תשע"ב (18.3.2012), יום הולדתו העשרים ואחת. רועי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר הורים ושני אחים. כתב למשפחה הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ: "רועי תואר כאדם בעל רמה אישית גבוהה, חברותי מאוד, מלא מרץ ושמחת חיים. בשל כל אלה ועוד היה אהוב ומוערך על ידי הסובבים אותו. דואב הלב על מותו של רועי בטרם עת. בטוחני כי דמותו תאיר את דרכם של מפקדיו וחבריו. זכרו יהיה נצור בליבנו תמיד". ספדה לרועי מטי, ידידת המשפחה: "'ה' רועי לא אחסר', אלו הן מילות הפתיחה של מזמור מספר תהילים אשר מתאר את הרועה הדואג למזון מים ושתייה עבור צאן מרעיתו. כך גם היית אתה: בכל פגישה איתך ליבי חש את שפע אהבתך ואת ליבך הרחב והטוב. נפשך הייתה עדינה ויפה כחוטי המשי הרקומים. אני זוכרת היטב איך תמיד ובכל מצב היית ניגש אלי, מחבק ומנשק ומביע את רצונך שנבוא אליכם הביתה לארוחה משפחתית. ואני תמיד חשבתי – כמה חום וכמה טוב יש בילד אחד שכזה, ואיזו רגישות, ואיזו נשמה יפה שתמיד יצאה לקראתנו. רועי, היית מיוחד במינו, ולמיוחד במינו המילים הרגילות לא מספיקות לתאר, ובכל זאת: היית בן יקר להוריך ולמשפחתך, וגם לנו החברים סביב, ובלכתך מעולמנו נלקח מאיתנו זיו פניך וטוב ליבך, אך יקר לב לנצח תישאר. ואנו פה מרגישים ששם למעלה המלאכים יחבקו וישמרו עליך הכי טוב שאפשר, כי אתה היית אדם עם נשמה של מלאך … מותך הוא אבדה גדולה לכולנו, אך האור שלך ימשיך לדלוק בתוכנו לתמיד … להתראות רועי, ותן לשמים לחבק אותך". נאוה, אימא של חבר של רועי, ספדה: "רועי. תמיד הבנתי שאתה משמעותי מאוד בחבורה: הולכים לרועי, הולכים עם רועי, יוצאים עם רועי. הבנתי שאתה חבר, שאתה דואג ומסדר, שאתה אהוב ואוהב. אוהב אדם, אוהב את החיים … כשהיינו מתראים תמיד חיוך גדול בפניך, חיבוק חם ונשיקות. והייתי אומרת לעצמי – יש בו בבחור הזה משהו מיוחד … וכך אזכור אותך רועי, חיבוק, חיוך והמון אהבה". במלאת שנה לנפילת רועי כתבה נגה, בת המשפחה: "הזיכרונות ממך רועי הם כל כך חיוביים, כל תמונה בראש גורמת לי להתלבט אם לחייך או להזיל דמעה … אתה כל כך חסר לנו, המשפחה שלך, שהמילים לא קרובות לתאר את הכאב שבפנים. רועי ברוך, יהיה זכרך ברוך, מלאך יקר. כל כך רחוק אך כה קרוב לנו ללב, מעריצים אותך ולעולם לא נשחרר אותך מליבנו ומנשמתנו". כתב רמי, חבר: "רועי היקר. השארת אחריך שברים של דמעות, אבל הרבה חיוכים … לא משנה מה קורה, הבחור היפה עם החיוך המיוחד משאיר אחריו שובל של חיוכים. גם כשעצוב אנשים נזכרים בך, ויודעים בעיקר לצחוק. הרבה אהבה וחום, וביחד ויחדיו, כל כך רועי … אני רק יכול לקוות שכפי שהשארת לנו שובל של חיוכים וצחוק כך גם לך, היכן שאתה, נוח, מצחיק ובעיקר שליו … השארת טעם של עוד. אני אזכור אותך, ואקח אותך איתי לעד". גבריאל, חבר של רועי, צייר בעיר רעננה, העיר בה הם גדלו, גרפיטי לזכרו.
