ברוך, יוסף (הנס)

בן מרים (אירמה) וישראל (אלפרד), נולד ביום כ"א בתשרי תרפ"ו (9.10.1925) בווינה, בירת אוסטריה ולמד שם בבית-ספר עממי ותיכון. בשנת 1940, אחרי פרוץ מלחמת-העולם השנייה, עלה ארצה במסגרת "עליית-הנוער". הוריו נהרגו בתופת הנאצית. בשנתו הראשונה בארץ למד בבית-הספר "יבנה" בחיפה. אחר-כך היה בכפר הנוער הדתי ולמד את מלאכת האפייה. שנה עבד כאופה בחדרה. באותה תקופה היה חבר פלמ"ח והשתתף בכל פעולותיו ואימוניו. כאשר גויסה קבוצת פלמ"חאים לבריגדה היהודית התנדב גם הוא. יוסף השתתף בקרבות בצפון-איטליה והועבר משם להולנד ולבלגיה. שם נודע לו כי אחותו היחידה, שהתנצרה, נשארה בחיים והיא נמצאת באנגליה. הוא הצליח להגיע אליה, אך לאחר שלא נענתה לתחנוניו לחזור ליהדות ולבוא עימו לארץ-ישראל, עזב אותה בלב שבור, והיה מספר כי הוא הנצר היחידי ששרד ממשפחתו. עם סיום המלחמה חזר ארצה ועבד במאפייה ברחובות ואחר-כך ברמת רחל. אמר ללמוד באוניברסיטה, עמד בבחינות הבגרות ואך הספיק להירשם לפקולטה לסוציולוגיה ולכלכלה מדינית – התנדב מיד לשירות פעיל להגנת הארץ. יוסף השתתף בקרבות בירושלים הוא נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר והם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). יוסף הובא לקבר-אחים בכפר עציון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.