ברוך, דוד (דיץ’)

בן ג'ולייט ואליהו. נולד ביום כ"ה באדר תשי"ג (12.3.1953) בעיר אשקלון, בה גדל והתחנך. הוא למד בבית-הספר היסודי ע"ש ארלוזורוב והמשיך את לימודיו בבית-הספר 'אורט' באשקלון. מלא מרץ, חייכן, ועם זאת ביישן. תמיד נענה לבקשת עזרה וטיפל במסירות רבה בהוריו. רגיש מאוד ועדין נפש, אהב מאוד את החיים. חבריו כינוהו בשם 'דיץ". בתחילת מאי 1971 התגייס לצה"ל, שובץ בחיל-השריון ועבר את כל המסלול הרגיל של החיל. בשנת 1973 השתתף במלחמת יום-הכיפורים בסיני. רבות דובר על הצטיינותו בקרבות הקשים הללו ועל עשרות כלי רכב האויב שהשמיד. לאחר שחרורו מצה"ל עבד במפעל להידראוליקה בקרית גת ועסק בפיתוח פטנטים שונים. בתקופה זו נשא לאישה את עדנה ונולדו שלושת ילדיו – ענבל, עינב ועדי. היה איש משפחה למופת, אהב את בנותיו, והיה קשור אליהן מאוד. הוא המשיך לשרת במילואים בגדוד שלו והשתתף במלחמת שלום-הגליל ברמה. דיץ' היה מוותיקי החיילים בגדוד ומהטובים בתותחני הטנקים. היה אהוד על מפקדיו וחבריו. מלתו הטובה והמבודחת לעתים, סייעה תמיד בשעות קשות של לחץ ועייפות. ביום כ"ה באלול תש"ן (15.9.1990) נפל בעת מילוי תפקידו, והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי באשקלון. הותיר אישה, שלוש בנות, אם ושתי אחיות – יפה ואירית. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דוד היה אדם וחייל טוב מאוד, ביצע כל המוטל עליו בצורה הטובה ביותר ואהוב על כולם". ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו.