ברוידא, נתנאל (סאנקלה)
בן חיה ואהרן, נולד ביום ט"ו בשבט תרפ"ז (18.1.1927) בעיירה לאספאזי, רומניה וגדל כבן יחיד לצד ארבע אחיות. הוא חונך ברוח המסורת וספג מילדותו את רוח הציונות הדתית. בהיותו בן 11 כבר היה פעיל בקרב "צעירי מזרחי" שבעיירתו והחל אוסף כספים למען הקרן-הקיימת-לישראל. בשנת 1940 נסע לבוקרשט וחיכה לתור עלייתו במסגרת "עליית-הנוער". תקוותו לא נתקיימה, כי עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה נסגרו הגבולות. הוא חזר לעיירתו והוגלה עם כל יהודיה לעיר פולטישאני. אביו הוחזק על-ידי השלטונות כבן ערובה ועל הבן הוטל לסייע לפרנסת המשפחה על-ידי מתן שיעורים. מפולטישאני הצליח לעבור לבוטושאני, שם הצטרף למחתרת הציונית-חלוצית והחזיק מעמד עד לבוא השחרור. בשנת 1944 יצא להכשרה לבוק ובשנה שלאחריה נתגשם חלומו ועלה לארץ עליית-חלוץ. הוא עבר הכשרה נוספת בשדה יעקב ונתקבל כחבר לקבוצת שדה אליהו. בפסח תש"ז כתב להוריו והביע את סיפוקו על שזכה לחוג את החג ב"ארעא דישראל", אם כי עדיין לא כ"בן חורין" ממש והביע את תקוותו לראות בשחרור השלם כעבור שנה. אף הספיק עוד לקבל את ברכת אביו ליסוד המדינה – והוא כבר מגויס ובמדים בחטיבת "יפתח" – ולתת בתשובתו ביטוי לביטחונו החזק שהניצחון בוא יבוא על אף הקרבנות המרובים. לקראת ההפוגה הראשונה הורדה חטיבת "יפתח" לאזור המרכז ונטלה חלק בלחימה באזור לטרון. עם חידוש הלחימה בתום ההפוגה הראשונה השתתפה החטיבה במבצע "דני" ובליל 17-18 ביולי 1948, לקראת תחילת ההפוגה השנייה, תפס גדוד "העמק" את שילתא ומשלט בחלקו המזרחי של רכס קוריקור כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון בלטרון. עם בוקר התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט, של הרכס. האויב תקף את הכוח במשלט משני כיוונים בסיוע שריוניות וזה נאלץ לסגת. בנסיגה הקשה בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו רבים מהלוחמים. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
