ברוט, אברהם (“אבי”)
בן זאב וצפורה. נולד ביום י"ח בתשרי תש"ח (2.10.1947) בחיפה ולמד בבית הספר היסודי "גורדון" ובבית הספר התיכון המקצועי בקרית חיים. אבי היה בן למופת להוריו, אח נערץ וידיד נאמן לכל. מילדותו הצטיין בטוב לב, בנימוסים, וברוח טובה ובסבר פנים יפות. תמיד היה חביב ובזכות חביבותו קנה לו הרבה ידידים. הוא היה עירני מאוד והתעניין בספורט. בפוליטיקה, בספרות בת זמננו ויותר מכל בענייני צבא. אבי גויס לצה"ל באוגוסט 1965 והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. בחיל קרבי זה שירת הן כחייל והן כמפקד וקצין. הוא השקיע בשירותו ממרצו, מכוחו ומרצונו, ואף כי החיים בשירות זה היו קשים, מעולם לא נשמעה מפיו תלונה. ביולי 1968 הצטרף לשירות קבע והועבר לגדוד תותחנים, שם קיבל פיקוד על סוללה. החיילים העריצוהו, חבריו הקצינים אהבוהו ומפקדיו ניבאו לו עתיד מזהיר. ביום י"ח בתמוז תשכ"ט (4.7.1969), נפל אברהם בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. הניח אישה, אשר לה היה מסור בכל נפשו ומאודו. אחרי נפלו שלח מפקדו מכתב תנחומים למשפחתו ובו כתב: "שימשתי כמפקד של אבי מיום גיוסו לצה"ל ועד סיום קורס המ"כ במסגרת הצנחנים. מימים אלה הוא זכור לי יותר מכל כשהוא יושב בזקיפות קומה, בנכונות להודות בדברים שעשה ולקבל עונש שהטלתי עליו – – – אבי היה חייל חושב במלוא מובן המלה. לא פעם עירער על דברים שונים וכשעמדתי מול אבי ידעתי שסמכותי כמפקד אינה מספיקה, אלא שצריך אני להוכיח את עצמי ואת צדקתי בכל פקודותי ודברי. עזרה לחבר – – – והתנדבות לדברים קשים היו מובנים וטבעיים – ועל כך זכה לאהבה כה רבה של חבריו ומפקדיו. היו לו קשיים רבים. היה לו קשה להסתגל לטירונות, למסגרת המשמעת הצבאית ולדרישות הגופניות והנפשיות העצומות, הנדרשות מטירון בצנחנים. אך ההתמדה והעקשנות שלו קידמו אותו מעל הקשיים האלה – ואבי נעשה לחייל מהטובים שהכרתי בזמן שירותי. הביצועים הצבאיים שלו היו מעידים על מסירות של חייל המוכן לכל המוטל עליו יחד עם המחשבה של אדם המהרהר במעשיו. – – – לא הייתי עם אבי בתקופת היותו קצין, אך בטוחני שאם אמנם הנחיל את הערכים שהיו בו, הרי הצליח 'לעשות' חיילים טובים, הן כאנשי צבא והן כבני אדם".
