ברודצקי, משה (מושיק)

בן טובה ושמעון, נולד ביום כ"ז בתשרי תשי"ד (6.10.1953) בקיבוץ דפנה, שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי. הוא עשה שנתיים נוספות בבית-הספר התיכון האזורי "הר וגיא", וסיים את לימודיו בבית-הספר החקלאי "עירון" בחדרה. כילד היה חייכן ומלא שמחת-חיים. חבריו בקבוצה כינוהו "גוזל" והגדולים אהבו לחבק ולנשק אותו. בקיבוץ נודע כילד טוב-לב ועם זאת שובב גדול. הוא אהב לטייל ורכש בקיאות באורח החיים של הציפורים ובעלי-החיים למיניהם. הסבריו על עולם הטבע גרמו הנאה מרובה לחבריו. מדי פעם היו מושיק וחבריו אוספים גוזלים שנפלו מהקן או חתולים שנפצעו והיו מביאים אותם לקיבוץ ומטפלים בהם עד שהחלימו. מושיק היה בחור שקט וממעט בדיבור, אך תמיד היה מוקף חברים וחברות, שכן ידע להקשיב לזולת, לעזור, לשמוח ולהשתובב בחבורה. כושר הארגון, השקט הנפשי והמסירות שאיפיינוהו היקנו לו ידידים רבים, שביקשו את עצתו ואת עזרתו. הוא ארגן מסיבות וטיולים ותמיד היה "בעניינים". משה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 וביקש לשרת בחיל-הרגלים. לאחר שסיים טירונות ועבר קורס צניחה, הוצב כלוחם בסיירת של הצנחנים. במהלך שירותו בצה"ל השתלם בקורס מ"כים והומלץ לשלחו לקורס קציני חי"ר, אך מושיק העדיף להמשיך את שירותו כחייל מן השורה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף בקרבות בחזית הדרום. לאחר המלחמה ציין מפקדו בחוות-הדעת עליו שהוא מפקד מעולה, בעל גישה טובה לחייליו, מסור, דייקן ואחראי. בשנת 1974 סיים את השירות הסדיר ובמסגרת שירות המילואים הוצב ליחידת מודיעין של חיל-השריון. בשובו לקיבוץ דפנה השתלב בעבודה במטע ומדי פעם היה מסייע לעובדים בבית-החרושת שבקיבוץ. העבודה במטע גרמה לו סיפוק רב והוא התגאה מאוד בענף זה של המשק. אחד מחבריו סיפר: "כל צוות העובדים במטע היה תמיד סביבו. במפעל ידעו שאם מושיק אחראי למשמרת, הכל יהיה בסדר. בכל מקום שנמצא בו היה כמגנט שמשך אליו חברים". בשעות הפנאי הירבה לצאת לציד בגליל ונודע כצייד מוכשר. כן עסק בספורט והתעניין בטבע, אך יותר מכל הצטיין בגישתו לילדים. מושיק נהג להדריך קבוצות של בני נוער מהקיבוץ והצטרף לכנסים, לטיולים, לקייטנות ולמחנות שלהם. חברים מאחת הכיתות שהדריך סיפרו עליו: "נשמה שאינה דומה לאחרת. כך הוא מושיק, יחיד ומיוחד. חיוך דק בין שתי גומות חן ועיניים צוחקות. חביבות וטוב-לב ממש שופעים ממנו ומיד אתה מרגיש בנוח בחברתו. מושיק אף פעם לא נלחץ, עושה הכל בשקט ובנחת. בחור שאוהב לצחוק, בעל תושייה ועוזר בכל הדרוש. נערץ על הבנים ואהוב על הבנות. היה כיף לצאת אתו לקייטנות. תמיד הסתדר עם כולם והיה חבר של כולם". בשנת 1977 נשא לאשה את חברתו, מאיה. השניים אהבו לבלות ביחד וטיילו בארץ ומחוצה לה. הם טוו ביניהם מערכת יחסים מיוחדת, מלאה רגישות והתחשבות הדדית. מאיה למדה אמנות ומושיק החליט לדחות את יציאתו שלו ללימודים. לאחר חמש שנות נישואים נולד בנם דרור. מושיק היה אב מסור ואוהב, גאה בבנו ושמח להראותו לכל הנקרה בדרכו. גם עם הוריו היה לו קשר מצוין. כשנקרא להצטרף ליחידתו בלבנון, ביקש מהוריו שידאגו לאשתו ולבנו הקטן. בתחילת יוני 1982, כשחצתה החטיבה את נהר הזהרני, נשלח למשימת תצפית ואבטחה, שבמהלכה נתקל בחוליית מחבלים. ביום ט"ז בסיון תשמ"ב (7.6.1982) נפל משה בקרב בלבנון במבצע שלום הגליל והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ דפנה. השאיר אחריו אשה ובן בן חודש, הורים, אח ואחות. במכתב תנחומים לאלמנה כתב מפקדו: "החיוך והשקט הנפשי שאפיינו את מושיק ליוו אותו גם בצבא. מושיק, או ברודי, כפי שכונה בגדוד, היה מהפייטרים, יוצא סיירת שקד, חייל מעולה. תמיד היה מהראשונים שנבחרו לביצוע משימות, כמו סריקות מעבר לגבול. את והמשפחה הייתם בראש מעייניו גם בתקופות המילואים. הוא דאג לך מאוד בעת ההריון וכשנולד דרור לא היה מאושר ממושיק. ביצועיו שימשו תמיד דוגמה לפלוגה כולה. זה היה בניגוד לאופיו, שלא אהב להתבלט. ובחיוך, שחציו ממזרי וחציו ציני, היה משיל מעליו את השבחים". חבריו לקיבוץ ובני משפחתו הוציאו לאור חוברת לזכרו. רשימות על אישיותו ועל נסיבות מותו פורסמו בכמה עיתונים.