ברודסקי, מנחם (מנדלה)
בנם-יחידם של רוזה וצבי, נולד ביום י"ב בחשוון תרפ"ה (9.11.1924) בתל-אביב. נתחנך חינוך לאומי וחופשי. מילדותו התבלט בין חבריו. הוא סיים בית-ספר עממי ובית-ספר תיכון. מילדותו היה חבר "מכבי", בפלוגת "הארזים;" כספורטאי מילא את תפקידו באמונה. הוא נשלח להשתלמות בחוץ-לארץ, למד שנתיים באוניברסיטה האמריקנית בביירות וגם שם התנהג כיהודי חופשי, הגאה ביהדותו. בביירות אירגן מועדון יהודי ציוני והיה המעורר להקמת פלוגה להגנה עצמית. כשחזר מחוץ-לארץ עזר לו אביו לייסד בית-חרושת קטן לטקסטיל. בשנת 1944 הצטרף ל"הגנה". עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה בין ראשוני המתנדבים בפלוגת "הארזים" מ"מכבי" בחי"ש תל-אביב, ולאחר-מכן בחטיבת "גבעתי". נטל חלק בכל פעולות החי"ש באזור תל-אביב ולאחר-מכן ירד עם החטיבה לדרום. השתתף בהגנת מרחב תל אביב, במבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים והעלאת שיירות אליה, במבצע "חמץ" בקרבות בסלמה, יאזור ותל-א-ריש, בטיהור מרחב הדרום ובהתקפה השנייה על משטרת עיראק-סואידן. אחרי פעולות "נחשון" הועלה לדרגת מ"כ. השפעתו על אנשיו בשעות הקרב היתה מעודדת ביותר כיוון שהיה בעל מרץ, יוזמה ודמיון, עליז ורציני כאחד, ניחן בסגולות מפקד, ושש לכל תפקיד הכרוך באחריות. שאיפתו: לבנות וליצור, להילחם למען צדק ויושר. היה רחב-לב וחביב על חבריו ופקודיו. בשיחתו האחרונה עם אביו שאלו האב: "במה תילחמו?" ומנחם השיב: "בכוח הרצון החזק – נילחם על כל שעל אדמה, כל בית וחצר – ואנו ננצח!" בהתקפה השלישית על משטרת עיראק-סואידן, ביום י"ב באייר תש"ח (21.5.1948), פיקד על מחלקה. עם מחצית המחלקה התקדם עד הגדר ופקד על החבלנים להפעיל את הבונגלור. לפתע נפסק דיבורו, כי נפגע מכדור במצחו ומת בטרם הספיק להוציא מפיו את הפקודה "פוצץ!" הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.
